הזמר יגאל בשן הלך לעולמו בגיל 68

הזמר והמלחין הוותיק, זוכה פרס מפעל חיים של אקו"ם, חתום על שורה של נכסי צאן ברזל בזמר הישראלי ובהם "סיון", "יש לי ציפור קטנה בלב", "ארץ הצבר" ורבים נוספים. יגאל בשן השאיר אחריו אשה ושני ילדים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יגאל בשן זוכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים, ב-2016

הזמר והמלחין יגאל בשן מת היום (ראשון) בגיל 68. "בצער רב ובכאב גדול אנו מודיעים על לכתו של אהובנו, יגאל בשן", אישרה משפחתו את דבר מותו, "הוא היה איש משפחה חם ואוהב, אמן ויוצר".  

מעדויות של גורמים שנכחו במקום, נמסר כי בסמוך לשעה 16:00 הוזעק צוות טיפול נמרץ לביתו של בשן בתל אביב, שם הוא נמצא על ידי אשתו כשהוא מחוסר הכרה. צוותים רפואיים ביצעו בו ניסיונות החייאה אך נאלצו לקבוע את מותו במקום. 

בשן חתום על שורה של נכסי צאן ברזל בזמר הישראלי, בהם "סיון", "יש לי ציפור קטנה בלב", "ארץ הצבר", "אנחנו נשארים בארץ" ורבים נוספים. הוא הותיר אחריו אשה, מעצבת האופנה מיקה בשן, בתו של השר לשעבר יעקב מרידור לה היה נשוי יותר מ-40 שנה, ושני ילדים.

עם היוודע דבר מותו של בשן פרסם ראש הממשלה בינימין נתניהו מילות פרידה בעמוד הטוויטר שלו: "אני מביע צער עמוק על לכתו. קולו ושיריו ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים רבות. בשם כל אזרחי ישראל אני שולח תנחומים למשפחתו. יהי זכרו ברוך".

יגאל בשן עם שושנה דמארי, מתוך הסדרה הדוקומנטרית "מקום בצמרת"צילום: חנוך גינוסר
בשן בביצוע "קפה אצל ברטה", עם סינגולדה על הגיטרה

ב-2014 אושפז בשן במצב בינוני עם פצעי דקירה בבית החולים איכילוב. לאחר בדיקת המקרה נטען כי בשן פגע בעצמו. שנתיים לאחר מכן זכה בפרס מפעל חיים של אקו"ם על שם נעמי שמר. בעת הענקת הפרס הודה "לכל מי שבירכו אותי בשנה שעברה ברכות עידוד", והוסיף כי "במעמד קבלת פרס מסכמים אותך מכל הכיוונים ואומרים לך תנוח, תהנה, המפעל יסתדר בלעדיך. פרס חיים עושה לי חשק לפתוח עוד מפעל". 

בנימוקי הוועדה נכתב אז: "'קפה אצל ברטה', 'יש לי ציפור קטנה בלב', 'אהבת הדסה', 'ודוד יפה עיניים', 'תן לי', ו'כוכבים לא משקרים' הם רק חלק קטן מרשימה ארוכה של להיטים המנונים שמושרים בפי כל. כאמן יוצר, הכתיבה של יגאל לרוב נגעה בשילוב של בין מזרח למערב, מהראשונים שהמציאו בעצם את הסגנון הישראלי החדש — משנות ה–60 ועד היום".

יגאל בשן. מתוך הסדרה הדוקומנטרית "מקום בצמרת"צילום: איתמר ברקוביץ

בשן, שנולד בשם יגאל בשארי, החל את דרכו בגיל 15, כששר בצמד "יגאל ושלומית" עם בת כיתתו שלומית אהרון. את הפריצה הגדולה שלו חווה כשכיכב במחזמר "איי לייק מייק" ב-1968, כשהיה בן 17.

את שירותו הצבאי העביר בלהקת פיקוד צפון, כשבמקביל טיפח קריירת סולו עצמאית. בשנים שלאחר מכן המשיך לבסס את מעמדו עם שורת להיטים, בהם "ציפור קטנה בלב", "קפה אצל ברטה" (במקור של "הנשמות הטהורות") ו"בואי נעשה לנו חג".

ב-1974 כיכב לצד דליה פרידלנד בסרטו של ג'ורג' עובדיה "שרית", ואף כתב וביצע את שירי הפסקול. באמצע אותו עשור נסע בשן לחו"ל, לאחר שחתם על חוזה להקלטת ארבעה תקליטים באנגלית.

בשן ואשתו, מיקהצילום: נחום עסיס

בשובו לארץ, כעבור כמה שנים, הקריירה שלו דשדשה, אולם אז הקליט את הלהיט "סיון". ב-85' בשן, כחלק משלישיית "כמו צועני" (עם עוזי חיטמן ויונתן מילר), הפסיד ליזהר כהן ו"עולה עולה", על חודה של נקודה, את הבכורה בקדם האירוויזיון. בתגובה, הם כתבו את "אנחנו נשארים בארץ" שהצליח אף יותר. בהמשך השתתפה השלישייה בפסטיגל, וכיכבה בתוכנית הטלוויזיה לילדים "הופה היי", ששודרה עד 95'. בשן הפך באותן שנים לכוכב ילדים.

גם שרת התרבות והספורט מירי רגב פרסמה מילות פרידה מבשן: "הצטערתי לשמוע על מותו בטרם עת של זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים, אחד היוצרים המוכשרים שלנו, מי שעשה לכולנו יותר מ'ציפור קטנה בלב'. נתגעגע לזמירותיו, זמירות חיינו".

"יגאל אהוב, היית לכוכב שביט שחלף ונעלם מעינינו, אבל רסיסי הזוהר של שיריך וקולך יישארו עמנו תמיד", ספד לו גם נשיא המדינה, ראובן (רובי ריבלין). "יגאל היה נער הפלא שגדל לזמר ולשחקן. האיש עם הקול החם שגרם לנו להתגעגע אל מה שאפילו לא ידענו לתת לו שם. זמר מיוחד כל כך שנוכחות הסולו הנפלאה שלו מעולם לא הפריעה לו להיות גם לחלק מהרכב או להקה. הזמר למבוגרים שהיה גם מנהיגה הבלתי מעורער של 'הופה היי' וחלק בלתי נפרד מהילדות של רבים כל כך. אנו מחבקים באהבה את מיקה והמשפחה כולה".

מאיגוד אמני ישראל נמסר: "אנו המומים וכואבים את מותו של אהובנו יגאל בשן, חבר נאמן באיגוד אמני ישראל. תרומתו למורשת התרבותית הישראלית היא אדירה, רבת שנים וחוצת גילאים, מגזרים וז'אנרים והאובדן פתאומי וגדול מנשוא. תנחומינו למשפחה. יהי זכרו ברוך".

בראיון ל"הארץ" ב-2009 אמר כי "ארצה לשיר ולכתוב גם בגיל 110. השאלה אם יהיו אנשים שירצו לשמוע. עד היום אני לא מקבל את זה כמובן מאליו". הוא התייחס גם למות חברו עוזי חיטמן שהשפיע עליו מאוד. "מישהו שאל אותי אם המוות של עוזי גורם לי להבין שהחיים קצרים ולרצות להספיק יותר, אבל להפך: אני שואל בשביל מה לרוץ אם ממילא לא ידוע כמה תספיק". על השאלה אם זה גורם לו לחשוב יותר על המוות ענה: "זה מעסיק אותי מהגיל שקיבלתי בינה, אבל אתה משתדל להדחיק את זה כל השנים. בהרגשה שלי, אני חי לנצח. אני משתדל להחליט שאני מאושר, אבל לחיים יש קצב ודינמיקה משלהם, ולפעמים הם נותנים לך סטירות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ