תקשיבו טוב: עשרה אלבומים שאולי פספסתם השנה

תום יורק מצטיין כהרגלו, מריאן פיית'פול מארחת את ניק קייב בעצב ואופטימיות, דה ויקנד מפתיע עם בלדות נטולות קיטש, סוויד עדיין שורטים פלוס־מינוס כמו בשנות ה–90 וזה לא הכל. עשרה אלבומים מוצלחים שיצאו השנה ושווים שמיעה שנייה

איתמר זהר
איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין: תום יורק, מריאן פיית'פול, דה ויקנד ודיימון אלברן. התחדשו ב-2018
מימין: תום יורק, מריאן פיית'פול, דה ויקנד ודיימון אלברן. התחדשו ב-2018צילום: Mahmoud Khaled/אי־פי, רויטרס

2018, כרוב קודמותיה, היתה שופעת אלבומים מז'אנרים שונים ומשונים. פופ, רוק, אר־אנ'־בי, ראפ, קאנטרי, אלקטרוני וכל מה שביניהם — כל כך הרבה תוכן מוזיקלי, כל כך מעט זמן שיאפשר לצרוך אותו ולהאזין לו כראוי. כדי לעמוד במשימה, הנה רשימה של עשרה אלבומים מוצלחים במיוחד שיצאו השנה, ושווים האזנה שנייה. או שלישית. או רביעית.

1. סאבא, "Care for Me"

אלבומו השני של הראפר משיקגו אפוף ג'ז ומלנכוליה. עצב הוא לא תכונה מוזיקלית מאפיינת אצל ראפרים, לא משנה מה גוון עורם — שלא לדבר על החשיפה הרגשית והכנות יוצאת הדופן. סאבא, בסך הכל בן 24, עושה זאת באופן מעורר הערכה והשראה, ומארח בין השאר את בן עירו המפורסם יותר, צ'אנס דה ראפר. רק שלא ייכנס למגרש של הגדולים ויתקלקל שם.

קרדיט:

2. דייוויד ברן, "American Utopia"

המוזיקאי הפורה, שיצר רוק חלוצי כבר בשנות ה–70, ממשיך להיות רלוונטי גם במאה הנוכחית. הפעם זה אלבום הסולו שלו, "American Utopia" שיצא במרץ האחרון, המספק מבט על אמריקה בתקופת טראמפ. ברן פשוט רוצה להגן עליה מפני נזקי הנשיא ובו בזמן להפוך אותה לטובה ופשוטה יותר.

3. קייסי מאסגרייבס, "Golden Hour"

האלבום הרביעי של זמרת הקאנטרי־פופ נמשך 45 דקות ומצדיק את שמו. זוהי אכן (כמעט) שעה של זהב. בקולה הפיוטי, שיש בו מעיין נעורים, היא נעה בעולם תמים ומתוק. לא מוכנה להתפשר, עדיין קשורה בעבותות לסמלי הקאנטרי. כך למשל היא שרה ב"וונדר וומן": "אני לא אשת פלא, אני לא יודעת איך לשחרר את הפלצור ממך".

4. תום יורק, פסקול הסרט "סוספיריה"

הסרט "סוספיריה", רימייק של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו לסרט האימה משנות ה–70 של בן ארצו דריו ארג'נטו, עורר ציפיות רבות— וגם הותיר אחריו שובל של אכזבה. הפסקול שלו, לעומת זאת, מצטיין. תום יורק, איש "רדיוהד" והרבה מעבר, נותן בו את כולו, בקול העגמומי הזה שרבים כל כך, מעבר לים וגם בישראל, מנסים לחקות, לשווא. מעל כולם נישא השיר "Suspirium".

5. ברנדי קרלייל, "By the Way, I Forgive You"

הזמרת האמריקאית, בת 37, נהנית כבר שנים מקהל נאמן, אבל עדיין לא מוכרת לקהל הרחב, בוודאי זה שמחוץ לארצות הברית. זה אולי יקרה כעת, כשהיא מועמדת לשישה פרסי גראמי. הגיע הזמן. באלבומה השישי היא שרה שירים אישיים, עליה ועל מקורביה, ולמרות זאת אינה נותרת סגורה בתוך בועה.

6. "סווייד", "The Blue Hour"

ימי השיא של הלהקה הבריטית היו בשנות ה–90, בעיקר באלבום הראשון, שנקרא על שמה והיה אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר של אותו עשור. מאז היא התפרקה וגם שבה לפעילות ענפה, כשהציפיות לשחזר את איכויות ימי השיא מובנות ובו בזמן מוגזמות. למרות זאת היא מצליחה לעורר עניין, בשירי רוק מדויקים, נוקבים ושורטים. למשל "Wastelands" מאלבומה החדש. ההיפך משממה.

7. דה ויקנד, "My Dear Melancholy"

זה לא אלבום, אלא אי־פי. הוא כולל שישה שירים, 21:50 דקות. דה ויקנד הוציא אותו בהפתעה, בלי הודעה מוקדמת, כפי שעשה השנה בין השאר אמינם. הזמר הקנדי, שנולד בשם אייבל מקונן טספיה, ממשיך לבסס בו את מעמדו כאחד מזמרי האר־אנ'־בי המוצלחים של דורו, עם בלדות נוגעות ללב. אחת שכזו היא "Call Out My Name", שאין בה גרם אחד של קיטש.

8. "דה גוד, דה באד אנד דה קווין", "Merrie Land"

דיימון אלברן, איש "בלר", "הגורילז" ואחד המוזיקאים המשפיעים ביותר ברוק הבריטי בעשורים האחרונים, הוא הסולן והרוח החיה של הסופר־גרופ הזה, שהוציא השנה את אלבומו השני. טוני ויסקונטי, שהפיק כמה מאלבומיו הבולטים של דייוויד בואי, הפיק גם אותו. ההרכב כולל את המתופף של פלה קוטי, טוני אלן, הבסיסט של "הקלאש" פול סימונון והגיטריסט והקלידן של "הוורב" סיימון טונג. על מה הוא שר? פוליטיקה, ברקזיט, צמחונות ועוד נושאי שיחה עכשוויים.

9. מריאן פיית'פול, "Negative Capability"

עצב ואופטימיות צועדים זה לצד זה באלבומיה של הזמרת הבריטית. כך גם באלבום היפה הזה שניק קייב מתארח באחד משיריו ("The Gypsy Faerie Queen") ושוורן אליס, שותפו הוותיק, היה בין מפיקיו. יש גם ביצוע מחודש, קאמרי ועטוף כינור, לשיר "As Tears Go By".

10. "MGMT", "Little Dark Age"

הלהקה הברוקלינאית, בהובלת אנדרו ואן וינגרדן ובן גולדווסר, זרחה בשלהי העשור הקודם עם להיטים שהצטופפו גם בגלגלצ. אלבומה החדש, ראשון זה חמש שנים, היה נדמה על הנייר כשייך לעידן אחר. במפתיע, הוא משכנע וכובש. פופ חלומי פסיכדלי, ללא יומרה ועם הרבה כיסוי. "Hand It Over", שסוגר אותו, מרחף מעל הכל.

>>> פספסנו אלבומים מפוספסים נוספים? ספרו לנו בתגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ