בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטרנד היהודי: הרכב ג'ז פולני ינגן באילת את המלחינים היהודים האבודים

סיפורו של הג'ז הפולני הוא במידה רבה גם סיפורה הטרגי של הקהילה היהודית בשנים שבין מלחמות העולם. ההרכב "ג'ז בנד מלנארסקי־מאסצקי", שיופיע מחרתיים באילת, מחזיר לחיים את הלהיטים מאותה תקופה

תגובות
ג'ז בנד מלנארסקי־מאסצקי", ההרכב המלא (יאן מלנארסקי יושב במשקפי שמש). רנסנס בקרב מוזיקאים צעירים בפולין"
Kobas Laksa

מתבונן מהצד היה מתקשה להאמין כי חבורת הפולנים הצעירה שישבה בבית הקפה הקטן ביפו וצפתה במשחק כדורגל בקיץ שעבר, אפופה ענן גראס ולבושה במה שניתן לתאר רק כסחבות היפסטריות מזרח־אירופיות ספוגות מי ים, היא למעשה להקת ביג־בנד נוצצת. ספק אם אפשר היה לדמיין שהם יצליחו להפוך את מרכז ענב התל־אביבי למועדון לילה אפלולי מראשית המאה הקודמת.

את הג'וינט והוודקה של הבוקר המירו חברי "מלנארסקי־מאסצקי" (Jazz Band Mynarski-Masecki) בחליפות סמוקינג צמודות וב״קפה שחור״, "Czarna kawa" בפולנית — שיר פוקסטרוט רומנטי, מלנכולי ושנון משנות ה–30 של המאה הקודמת שפתח את הופעתם. השיר, אותו כתב הפזמונאי היהודי הפורה אנדז'יי וולסט, או בשמו המקורי גוסטב באומריטר, הוא רק דוגמה אחת מתוך אינספור להיטים מופלאים שנהפכו לקלאסיקות שיהודים־פולנים כתבו והלחינו בין מלחמות העולם. מבחר מתוכם מרכיב את הפסקול הייחודי של ״ג'ז בנד מלנארסקי־מאסצקי״, קבוצה בת שבעה חברים אותה ייסדו לפני שנתיים הסולן יאן אמיל מלנארסקי והפסנתרן מרצ'ין מאסצקי, ואשר שבה השבוע לישראל להופעה במסגרת פסטיבל ג'ז חורף, שייפתח באילת ביום חמישי הקרוב ויינעל בשבת.

הלהקה, שיר ראשון - דלג

הצלחת הלהקה במולדתה ומחוץ לה, בייחוד על רקע חגיגות ה–100 לעצמאותה המחודשת של המדינה והעיסוק המתמשך בדמותה ובעברה, השיב לתודעה את סיפורם של אותם יוצרים יהודים נשכחים מסוגו של וולסט, שכונה "מלך הטראש" בזכות הכמות הבלתי נדלית של להיטים שיצר, ובהם יוליאן טובים (מגדולי המשוררים בפולנית במאה ה–20), יז'י פטרסבורסקי, מריאן המאר, פאול אברהם ורבים אחרים. כישרונם הבלתי נלאה והתוצרת האדירה שלהם הניחו את יסודותיה של התרבות הפולנית הפופולרית והשפיעו גם על המוזיקה בארץ ישראל.

ואכן, ״ג׳ז בנד מלנארסקי־מאסצקי״ אינם היחידים שמוצאים השראה ביצירות שחיברו יהודים באותן שנים. "אפשר לראות רנסנס של המוזיקה הזאת בקרב מוזיקאים פולנים צעירים", אומר מלנארסקי בשיחה עם ״הארץ״. "בוורשה לבדה יש לפחות חמש להקות שעושות דברים דומים. אתה יכול למצוא אפילו להקות כלייזמר שמנגנות חומרים מגליציה. אני מאמין שכולנו מחפשים את המסורת האבודה שהיתה פעם כה ענפה ונוכחת ברחבי המדינה".

"ג'ז בנד מלנארסקי־מאסצקי". עיסוק מתמשך בדמותה של פולין ובעברה
Bartek Zaborowski

מלנארסקי מציין כי "בפולין מתפתחת פרספקטיבה חדשה שמעצבת את תפיסת העולם שלנו. חשוב לנו לכבד את היוצרים הגדולים שלנו ולספר את הפרק החסר בהיסטוריה הפולנית. אנו מגלים את המסורת הזאת על רקע געגוע לעולם של רב־תרבותיות ואקלקטיות בתקופה שבין המלחמות, שבה יהודים, פולנים, אוקראינים, צוענים וגרמנים חיו זה לצד זה. אחד המקומות שאתה יכול לבנות את היחסים האלה מחדש הוא עולם המוזיקה, וזאת אחת הסיבות שהקמנו את הלהקה מלכתחילה". טדאוש וולנסקי, מנהל תוכניות תרבות במכון הפולני תל אביב (שהביא את הלהקה לישראל בפעם הקודמת), מסכים אתו. "הפולנים מחפשים כיום את 'הנשמה היהודית' שאבדה בשואה", הוא טוען ומונה כמה אמנים ולהקות שמתבססות על אותה מסורת: Horny Trees Big Band, מיקולאי צ'סקה ורפאל רוגינסקי ולהקתו "שופר".

המציאות האוטופית שמלנארסקי מתאר לא התקיימה בשטח. היהודים בפולין, גם אלה מהם שזכו להצלחה, התמודדו עם דיכוי, אפליה ואנטישמיות. תרבות הקברט בעיקר סיפקה עבורם מרחב מקביל למציאות הקשה, מסביר מרק קרלינר, פרופ׳ לפיזיקה תיאורטית מאוניברסיטת תל אביב וחובב מושבע של המוזיקה היהודית־פולנית.

להקת הגז - דלג

הסצינה הוורשאית הושפעה רבות מתרבות הקברט בפריז ובברלין ומן הג׳ז האמריקאי, ויחד עם צמיחת תעשיית הקולנוע היוותה כר פורה עבור מלחינים, כותבים, שחקנים וזמרים. הקברט כמדיום חופשי יחסית איפשר ליוצרים היהודים לשלב בתרבות הפולנית מוטיבים יהודים ואפילו לבקר אותה, גם אם נאלצו להסתפק במקום היחיד שיועד עבורם: מאחורי הקלעים. רק מעטים הופיעו ממש על במות הקברט או השתתפו בסרטים. תקופת השפע הגיעה במהרה לסיומה עם פרוץ מלחה"ע השנייה, כשרוב היוצרים היהודים הגדולים נשלחו לגטאות ולמחנות. רבים מצאו את מותם ובהם גם וולסט, שנרצח כשניסה לברוח מגטו ורשה.

רק בשבוע שעבר פורסם סקר של שגרירות פולין בישראל ולפיו רוב הישראלים מכירים בכך שגם פולנים, ולא רק יהודים, היו קורבנות של הנאצים בשואה. שגריר פולין בישראל, מארק מגירובסקי, אף ביקש שהישראלים יכירו "גם את פולין המודרנית, את המטבח הפולני והג'ז הפולני". הוא רק שכח לציין כי סיפורו של הג׳ז הפולני הוא במידה רבה גם סיפורם הטרגי של יהודי פולין באותן שנים, שתרומתם התרבותית האדירה נותרה מאחורי הקלעים.

הדוד ארתור רובינשטיין, המלחין של באב אל וואד

בדומה לאותם כותבים ומלחינים, ששמותיהם היהודיים המובהקים היו מכשול שיש לסלקו (מרביתם שינו שמם לשמות סלביים או מערביים), כך גם מלנארסקי נושא שם משפחה טעון, המוכר לכל פולני. אביו היה אחד היוצרים המפורסמים והפורים ביותר במדינה — המלחין, הזמר והסטיריקן המנוח ויצ׳ך מלנארסקי, שכתב יותר מ–3,000 שירים וזכה להצלחה אדירה בשנות ה–60. ״במונחים ישראליים זה כאילו שתהיה הבן של יהורם גאון ונעמי שמר גם יחד", מסביר פרופ' קרלינר. אם צלו של האב אינו מספיק, גם סבו של מלנארסקי היה מוזיקאי מצליח, ממייסדי התזמורת הפילהרמונית של ורשה. במקום למרוד בעברו, בחר מלנארסקי הצעיר לנבור בהיסטוריה המוזיקלית שמרכיבה את מורשתו.

הוא מקפיד לציין בשיחה עמו את ההקשרים היהודיים שלו ושל שותפו מאסצקי (שהלחין באחרונה מוזיקה לסרט הפולני "אהבה בימים קרים"). "אחד הסטודנטים המפורסמים של סבא שלי היה ארתור רובינשטיין״, מספר מלנארסקי. ״מאוחר יותר הוא נשא לאשה את בתו, הדודה שלי, נלה מלנארסקה, שהיתה רקדנית בלט לפני מלחמת העולם השנייה ושמתה בניו יורק בראשית שנות האלפיים. אני עדיין בקשר עם הרובינשטיינים בניו יורק".

בן לוי - דלג

הצפייה בהופעתם של ״ג׳ז בנד מלנארסקי־מאסצקי״ בישראל היא הנאה כפולה: גם בזכות כישרונם הגדול וגם בשל ההקשרים התרבותיים הרבים המתעוררים. כך, כאשר חברי הלהקה ביצעו את השיר "To ostatnia niedziela" (יום ראשון האחרון), שהלחין יז'י פטרסבורסקי וכתב זנון פרידוולד, בהופעתם בתל אביב, החל פתאום מלנארסקי לשיר את הגרסה העברית לשיר "שבת אחרונה", ששרו בין היתר הזמר הפולני אדם אסטון (תחת השם בן לוי) ועליזה גבאי. דוגמה נוספת היתה כשהלהקה ניגנה שיר שהלחין שמואל פרשקו בפולין, ומלנארסקי סיפר לצופים שהם בוודאי מכירים את פרשקו כמי שהלחין את שירו של חיים גורי "באב אל וואד".

עליזה גבאי - דלג

"אחרי ההופעה בתל אביב ניגש אלי ג'נטלמן בשנות ה–70 לחייו, לחץ את ידי ואמר לי שאמו ברחה מגטו ורשה", מספר מלנארסקי. "הוא נולד במרתף בית בוורשה בשנות ה–40. היו לו דמעות בעיניים. הוא אמר לי שאמו היתה שרה לו את השירים שביצענו על הבמה. זאת הכרת התודה הכי גדולה שיכולנו לצפות לה, וההבנה הכי עמוקה של החשיבות במה שאנחנו עושים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו