בחזרה לאלבום הגנוז שניבא את הרצח של מרווין גיי

בין שני להיטיו הגדולים הוציא מרווין גיי ב–1972 אלבום שביקר בחריפות את הנשיא ניקסון מכאן, ואת אביו — שירצח אותו אחרי 12 שנה — מכאן. האלבום נכשל וגיי גנז אותו. שמיעה מחודשת בו ממחישה את גודל ההחמצה

עמוס הראל
עמוס הראל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עטיפת האלבום
צילום: Motown
עמוס הראל
עמוס הראל

שנת 1972 היא החתיכה החסרה בדיסקוגרפיה של מרווין גיי, אחד האמנים הגדולים של המוזיקה השחורה בארצות הברית. השבוע, במלאת 80 שנה להולדתו (ו–35 שנה להירצחו), נעשה ניסיון מאוחר להשלים את הפער הזה, באמצעות הוצאת אלבום ובו הקלטות גנוזות של גיי מאותה שנה.

ב–1971 הקליט גיי את יצירת המופת המזוהה עמו יותר מכל, "What's Going On", אלבום כמעט מושלם, שגם נמכר במיליוני עותקים והיתה לו השפעה אדירה על מוזיקאים בני תקופתו. האלבום ההוא נתפס בזמנו כיצירה חריגה — בעיקר עבור אמן של חברת "מוטאון" שנטתה להתרחק משערוריות פוליטיות — משום שעסק במישרין בשאלות חברתיות טעונות, כמו היחס לקהילה השחורה, המלחמה בווייטנאם והנזקים ארוכי־הטווח הכרוכים בפגיעה באיכות הסביבה. גיי אפילו נאלץ להיאבק בבעלים של החברה, ברי גורדי, שלא האמין באלבום ובמסריו, כדי שיאפשר לו להוציא לאור את ההקלטות.

שיר הנושא מהאלבום הגנוז. התקפה פוליטית על נשיא ארצות הברית אז, ריצ'ארד ניקסון.

הניצחון של גיי היה מוחלט: המבקרים התאהבו בתקליט, שנחשב עד היום לאחת מיצירות המופת הגדולות של המוזיקה הפופולרית מאותה תקופה. גם תחנות הרדיו לא הפסיקו להשמיע את שלושת הסינגלים מתוך האלבום. שנתיים אחר כך, הוציא גיי יצירה משלימה: "Let's Get it On", אלבום שכולו מיניות (ויש מי שיטענו — המוזיקה הסקסית ביותר שאי פעם הוקלטה) שזכה להצלחה מסחרית גדולה אף יותר. שמיעה חוזרת של שני התקליטים הללו יחד, כיום, מציגה שתי פנים שונות מאוד של אותו אמן. אבל כעת מתברר שגיי לא נח גם בין שני תקליטי הענק הללו.

ב–1972 הוא היה שקוע בפרויקט אחר, אלבום בשם "You're the Man", שהיה המשך ישיר, אם כי מלוטש פחות ל"What's Going On". זה החל בשיר הנושא, שאף יצא כסינגל בן שני חלקים, התקפה פוליטית ישירה על נשיא ארצות הברית אז, ריצ'ארד ניקסון. "אתה לא מבין, יש סבל בארץ", פונה גיי לניקסון כמה פעמים, באופן שמזכיר את החזרה המכוונת על שורות בשירי בלוז. "אנשים צועדים לוושינגטון, (אתה) רוצה לשמוע מה יש להם להגיד. כי היוצרות עוד יתהפכו נגדך, אח, סביב יום הבחירות".

הדברים התנהלו בסופו של דבר אחרת. גיי אמנם הוציא את השיר לשוק בקיץ של ווטרגייט, סביב הפריצה המפורסמת למטה המפלגה הדמוקרטית, אבל ניקסון ניצח ברוב מוחץ בבחירות שהתקיימו בנובמבר של אותה שנה. וחלפו עוד כמעט שנתיים עד שהנשיא נאלץ לפרוש, כורע תחת שרשרת הגילויים בפרשה. הסינגל של גיי, באופן חריג, היה כישלון מסחרי מוחץ. בשיאו, הגיע רק למקום ה–50 במצעד הכללי האמריקאי. האכזבה הזו כנראה הממה את גיי, עד שהחליט לגנוז את האלבום כולו. אף ששירים ממנו הופיעו מאז בכל מיני אוספי הקלטות של הזמר, שיר הנושא ובוודאי רוב שירי האלבום כמעט לא ידועים היום. גיי חזר לאולפנים כדי להקליט פסקול יפה למדי לסרט מתח כושל, "Trouble Man" וכעבור שנה היכה שוב, עם "Let's Get It On".

"I want to come home for Christmas". מכתב של שבוי מלחמה בווייטנאם

האזנה לאלבום הגנוז כעת ממחישה את גודל ההחמצה. שיר הנושא עצמו אדיר: שש דקות של Fאנק מחוספס, שונה מאוד מהצליל התזמורתי, הנשגב, שאפיין את האלבום שלפניו. גיי נשמע זועם וחרד והכתיבה שלו, כמו הרוח הנשקפת מהשיר כולו, מתכתבת עם יצירה גדולה אחרת שיצאה בשנה הקודמת, האלבום "מהומה מתחוללת" ("There's a Riot Goin' On") של סליי סטון. גם רוחו של קרטיס מייפילד שורה כאן. הרכב הנגנים שמלווה את גיי כאן שונה מהצוות שבו נעזר בשנים קודמות. וילי האץ', מפיק וזמר סול שעבד במוטאון ושמו כמעט ונשכח עם השנים, חתום על ארבעה שירים. גיי מציג כמה פעמים באלבום את בוהאנון, חבורה של נגני Fאנק צעירים מדטרויט, שאחרי שנים אחדות גם הוציאה תקליטים משלה.

שיר אחר באלבום, "אני רוצה לחזור הביתה לחג המולד", מתברר כמשהו שונה מאוד מהמנון שמאלצי לכריסמס — הוא מנוסח כמכתב של שבוי מלחמה בווייטנאם. כמו כמה שירים באלבום הקודם, השיר מבוסס באופן חופשי למדי על חוויותיו של אחיו הצעיר של גיי, פרנקי, שלחם בווייטנאם וחזר ממנה מבולבל וכועס. אחת הפסגות האחרות של האלבום הגנוז נקראת "חתיכת חימר". השיר הזה אינו פוליטי במובהק, אבל כולל רובד פסיכולוגי שמזכיר את האלבום שקדם לו. "אבא, די למתוח ביקורת על הבן שלך", גיי שר בפתיחה. "אמא, עזבי בבקשה את הבנות שלך לנפשן". בהתחשב ברקע המשפחתי הסוער של גיי, ניכר שהוא מדבר פה מניסיונו.

"Piece of Clay". רובד פסיכולוגי שמזכיר את האלבום הקודם

גם בתקופה שהיתה עשירה בשמות גדולים, מג'יימס בראון ועד סטיבי וונדר, נחשב גיי לאחד מענקי המוזיקה השחורה. אבל ההצלחה המסחרית, שהתעכבה במשך שנים ולא באה לו בקלות, לוותה במשברים אישיים גדולים. הביוגרפיה המצוינת שכתב עליו דיוויד ריץ, "נפש חצויה", מתעדת אדם רדוף, שחיי המשפחה והחיים הרומנטיים שלו לוו במשברים קשים ובשנותיו האחרונות סבל מהתמכרות לסמים.

גיי נרצח ב–1 באפריל 1984 בידי אביו, מרווין גיי סניור, יום לפני יום הולדתו ה–45. האב ירה בו למוות זמן קצר אחרי שבנו מנע ממנו להכות את האם. הרקע לתקרית ביניהם קשור כנראה בהתעללות ממושכת של האב בבני המשפחה האחרים. הרפרטואר שגיי השאיר אחריו אדיר — וכולל כמה מהפסגות של המוזיקה השחורה (והפופ בכלל) משנות ה–60 ועד ה–80. דווקא האלבום הגנוז ממחיש מקצת מגודל ההחמצה. ב–1984, כשנרצח, גיי היה בעיצומה של חזרה לנתיב אמנותי משכנע, אחרי שנים שבהן צרותיו האישיות הובילו אותו לבינוניות מוזיקלית. "You're the Man" משלים לנו חלק שהיה נסתר לאוזן בפאזל מוזיקלי מרתק. בתחילתה של שנה חדשה שבינתיים מצטיירת כבינונית למדי, דווקא אלבום שהוקלט ב–1972 ויוצא כעת לראשונה מספק חוויית האזנה חדשה וחזקה, למרות מרחק הזמן.

מרווין גיי — "You're the Man" חברת מוטאון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ