שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האחיות כרקוקלי מבצעות פשע קטן נגד השפה העברית

אלון אולארצ'יק חוזר עם רוח רעננה ומקורית, "כרקוקלי" עדיין לא שם ורונה קינן מביאה עומק ולהט עם דודו טסה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"כרקוקלי". חותרות לפופ צבעוני, ישיר, קליל
"כרקוקלי". חותרות לפופ צבעוני, ישיר, קלילצילום: צילום : משה נחמוביץ׳
בן שלו
בן שלו

אלון אולארצ'יק — "אבינו אברהם"

אברהם, אבי יצחק וישמעאל, כבר כיכב לפני שלושים שנה בשיר מחאה נגד האטימות הישראלית כלפי אלה שזה מקרוב באו לכאן. "מי יידע אם אברהם לא היה שחור", שר אהוד בנאי ב"עבודה שחורה". אלון אולארצ'יק לא שואל. הוא קובע. אברהם, הוא מזכיר, היה פליט. וגם יעקב היה פליט. כולנו פליטים. זאת הזהות המקורית שלנו, גם כשאנחנו יושבים לבטח בארצנו. אז איך זה שאנחנו לא נוהגים באנושיות בבני האדם שנמלטו מארצותיהם ומצאו מקלט אצלנו?

"אבינו אברהם", כך נקרא שירו החדש של אולארצ'יק, וכבר מההיפוך הקטן הזה — העדפת "אבינו אברהם" על "אברהם אבינו" השגור — אפשר להתרשם שבשיר החדש תנשב רוח רעננה ומקורית. הרושם הזה נעשה ברור ומוחלט כשהשיר נפרש ומתפתח. הוא מתפתל בתנופה בנתיב מלודי, צלילי ואנרגטי שמזכיר מאוד את אולארצ'יק של שנות ה–80, זה שחזר מעשור של גלות (פליטות?) בניו יורק. ההסתייגות היחידה מ"אבינו אברהם" קשורה לחריזה המאולצת בחלק מהשורות, שמשרה תחושה של ריחוק על שיר שהוא במהותו מאוד מעורב. אבל זאת תחושה נקודתית, שמתגמדת בהשוואה לסגולה העיקרית של השיר, שהיא מאוד לא שכיחה בשירים ביקורתיים: שילוב בין כעס למוזיקליות. 

אלון אולארצ'יק — "אבינו אברהם"

"כרקוקלי" — "מלכה שלי"

כשתסתיים השנה העברית ויחולקו (בדמיון שלי) פרסי מוזיקה ישראלית בקטגוריות ביזאריות ומופרכות, הסינגל החדש של "כרקוקלי", צמד הפופ של האחיות לירן וטלי כרקוקלי, עשוי לקטוף את הפרס בקטגוריית "הדיקציה הכעורה ביותר". מה שהאחיות עושות עם מיתרי הקול ושרירי הלסת שלהן כשהן שרות את המלים "מלכה שלי", ובעיקר את המלה "שלי", הוא פשע פופ קטן נגד השפה העברית, רצח בדם קר של החיריק.

מדוע הן עושות את זה? אולי בגלל שהן רוצות להצטייר כנשים חזקות, קשוחות, אפילו קצת גנגסטריות. זה רצון מבורך, מה גם שלצדו אפשר להרגיש אצל "כרקוקלי" את הרצון המשלים לבטא רכות ופגיעות. אפשר להרגיש גם את החתירה העקבית של הצמד, בעזרת המפיק הצמוד שלהן, סתיו בגר, ליצור פופ צבעוני, ישיר, קליל — ואיכותי. יום אחד, כשהשירים יהיו קצת יותר טובים, זה יצליח להן. כרגע הן עדיין לא שם. 

"כרקוקלי" — "מלכה שלי"

רונה קינן מארחת את דודו טסה — "פתחי לי את הדלת"

זה לא סינגל במובן המקובל, אבל למי אכפת. בתחילת השבוע שעבר, ביום שבו צוין עשור למותו של עמוס קינן, רונה קינן העלתה ליוטיוב ביצוע בהופעה ל"פתחי לי את הדלת" של "אחרית הימים", שאת מלותיו כתב אביה. הביצוע הוקלט לפני כמה חודשים בהופעת ההשקה של האלבום החדש של קינן, ומשתתף בו דודו טסה. את מה שקינן העלתה ליוטיוב אפשר לכנות "גרסה חיה ומשויפת". הביצוע מההופעה עבר טיפול בחדר העריכה. סולואי הגיטרה של טסה וקינן קוצרו והודקו (כפי שאפשר להיווכח כשמשווים את הגרסה החדשה לסרטון אחר, לא רשמי, שקיים ביוטיוב). ייתכן שגם הצליל עבר תהליך של השבחה, לפחות קולות הרקע, שנשמעים טובים מכדי להיות חיים.

רונה קינן מארחת את דודו טסה - "פתחי לי את הדלת"

אבל הפרטים פחות חשובים. מה שחשוב הוא שהטיפול והעריכה לא פגמו בחיות, בספונטניות ובכוח של הביצוע. אם בשניות הראשונות נדמה שההגשה של קינן מדי סטרייטית לשיר כל כך בשרני, פתוח וסוער, מה שקורה אחר כך מזכיר שיש בשירה שלה גם עומק ולהט. לטסה, בניגוד אליה, אין קשר דם ביוגרפי ל"פתחי לי את הדלת", אבל יש לו בהחלט קשר דם אמנותי, ושומעים את זה בשירה שלו. "אחרית הימים" יש רק אחת, אבל גם הביצוע הזה הוא די סוף הדרך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ