לגלגלצ לקח חודשים להכניס את שירו הקודם לפלייליסט. הפעם אין צורך לחכות

יוגב גלוסמן מלא רגש גם בעברית, ענת מושקובסקי מניחה פרדוקס לוגי על לחן נהדר ורוני דלומי שוברת מוסכמות אבל עדיין אין ממה להתלהב

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוגב גלוסמן. יחס טוב בין פשטות למורכבות
יוגב גלוסמן. יחס טוב בין פשטות למורכבותצילום: צילום : שי ליבנה / �

יוגב גלוסמן — "מאה מדרגות"

האלבום הראשון של גלוסמן, Iogi מהשנה שעברה, היה לטעמי אחד מאלבומי הבכורה היפים ביותר שיצאו כאן בשנים האחרונות. הוא גם היה הפתעה גמורה. לא ידענו שגלוסמן, שפעל עד אז במשבצת אחורית של נגן, הוא גם כותב ומלחין מוכשר ומגובש כל כך. מקדם ההפתעה אינו מלווה באופן טבעי את הסינגל החדש שלו, "מאה מדרגות", שיוצא תחת שמו, אולי בגלל הבחירה בעברית (Iogi היה באנגלית), אבל כשמדובר בשיר מצוין היעדר ההפתעה אינו גורע כהוא זה מההנאה ומהתגובה הרגשית.

זה ברור כבר ממשפט הפתיחה הנפלא: "היא שלי ואני לא יודע איך". "מאה מדרגות" מטפס בקצב מתון ואחיד, ובידיו של מוזיקאי טוב פחות זה היה מתכון לדשדוש ושעמום. לא אצל גלוסמן, שהסוד שלו כאן הוא אולי היכולת ליצור במוזיקה יחס טוב בין פשטות למורכבות (משהו כמו 20/80 לטובת הפשטות). כשיצא Iogi, נדרשו לעורכי גלגלצ כמה חודשים כדי להבין את היופי ולהכניס שיר לפלייליסט. הפעם אין צורך לחכות. 

יוגב גלוסמן — "מאה מדרגות"

ענת מושקובסקי — Everything Can Be Yours

"I want to brighten up your days with music", שרה מושקובסקי, וזה בדיוק מה שהיא עושה בסינגל החדש שלה. הקשיבו לצורה שבה היא משהה ומגביהה את המלה Music — זה נשמע כמעט כמו שיר ממיוזיקל נושן, ומי שמכיר את האי־פי הנהדר שמושקובסקי הוציאה בשנה עברה, Happy as a Dog, יודע שיש לה זיקה חזקה לעולמות האלגנטיים והמעודנים האלה.

לצד הטאץ' הקלאסי יש גם נימה עכשווית, ובתוך האור הבהיר יש גם נקודות אפלוליות. Everything Can Be Yours הוא שיר מורכב מבחינה רגשית. זאת אהבה, אבל יש בה ממד מניפולטיבי. "אני רוצה לגרום לך לראות את העולם דרך העיניים שלי", שרה מושקובסקי בפתיחה, אבל לקראת סוף מוסיפה "אני רוצה להסתיר ממך את האמת על החיים". שני המשפטים האלה לא מתיישבים זה עם זה. פרדוקס לוגי, לחן נהדר וביצוע טוב — מה עוד צריך בשיר? אפשר היה לוותר על התפנית בסוף השיר לכיוון של דראם אנד בייס, אבל זאת הסתייגות זניחה.

ענת מושקובסקי — Everything Can Be Yours

רוני דלומי — "רוץ אתי"

הסינגל החדש של דלומי, שממשיך את קו הפופ האלקטרוני של הסינגלים הקודמים שלה, מעניין מהבחינה הפורמליסטית. אנשים שמתעניינים במבנה של שירי פופ ישימו לב שהוא מחולל שינוי קטן בנוסח הרגיל של פופ בעל פזמון כפול. הטריק של שירי הפזמון הכפול, שהם כשלעצמם מיעוט קטן בתוך שירי הפופ, הוא שכשהמאזין חושב שהפזמון נגמר והשיר עומד לחזור שוב לבית, מתחיל פתאום פזמון שני, שונה בלחנו מהראשון ובדרך כלל סוחף יותר.

ברוב שירי הפזמון הכפול שני הפזמונים מחוברים, אבל בשיר החדש של דלומי זה לא כך. הפזמון הראשון נגמר, ואז יש קטע מעבר, קדם־פזמון (שני, כי כבר היה קדם־פזמון לפני הפזמון הראשון), ורק אחריו פורץ הפזמון השני. על הנייר זה מעניין אבל בפועל אין יותר מדי ממה להתלהב. החומר המלודי וההרמוני מצומצם למדי, וכשמגיעים לקליימקס של הפזמון השני, שאמור להשרות תחושה אופורית, התחושה היא שדלומי ושני המלחינים הנוספים, סתיו שמש ואורי אבני, נשארו עם פירורים מוזיקליים אחרונים.

רוני דלומי - "רוץ איתי"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ