יוני רכטר בפסטיבל הפסנתר - יפה יותר? אחר

רוב השירים בהופעה של רכטר עם "האורקסטרה" זרמו בנתיבים מוכרים. כשהוא סטה מהם והעז לאבד צורה, ההנאה שלו ושל הנגנים הורגשה

בן שלו
בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוני רכטר והאורקסטרה
יוני רכטר והאורקסטרה בפסטיבל הפסנתר. המיית הנשיפה הדשנה והאלגנטית של "האורקסטרה" העשירה את העיבודיםצילום: משה צ׳יטיאת
בן שלו
בן שלו

היו בהופעה הזאת לא מעט רגעים יפים, אבל אם אפשר היה לשוב ולשמוע רק רגע אחד, או אפילו חצי דקה, הייתי עושה Rewind על סולו הפסנתר ב"עטור מצחך זהב שחור". "עטור מצחך" היה השיר היחיד בהופעה שנוגן ללא בת זוגו של רכטר בהופעה הזאת, תזמורת הג'ז "האורקסטרה". על הבמה נותרו רק רכטר, הזמר איתי פרל והטרומבוניסט יאיר סלוצקי.

כשהגיע תורו של סולו הפסנתר, הציפייה היתה שרכטר ישמור אמונים לסולו מהגרסה המוקלטת, שכמעט לא סוטה מהמלודיה של השיר. אבל רכטר הפתיע, יצא לחלוטין מתוך התבנית המוכרת וניגן סולו קצר שהיה הרמוני יותר מאשר מלודי וג'זי יותר מאשר קלאסי. אבל ג'זי בתוך הקונטקסט, לא ג'זי גנרי. זה היה סולו יפה מאוד, שחרף צניעותו החרישית העמיד אלטרנטיבה של ממש, משוחררת ופתוחה, למקור הקפדני והסגור. במובן מסוים הוא אפילו חולל מפגש אמיתי בין רכטר המבוגר לבין מי שהוא היה לפני יותר מ–40 שנה. וכל זה בחצי דקה, שהייתי שמח כאמור לשמוע שוב.

שיר נוסף שהייתי שמח לשמוע שוב — והפעם קצת כמו שופט כדורגל שמסמן מלבן דמיוני ורץ לראות את ההילוך החוזר על מסך הווידיאו, כדי לגבש דעה חד־משמעית על מה שקרה לפני רגע במגרש — היה "שוב היא כאן". זה היה העיבוד מרחיק הלכת ביותר מבין כל שירי ההופעה, כפי שרכטר אמר לקהל לפני השיר. על גבול הדקונסטרוקציה. המעבד, אלון יבנאי, ויתר על פסאז' הפסנתר האיקוני בפתיחה, וגם על ההרמוניה המקורית, וממש דימיין את השיר מחדש. היתה לו הצדקה מלאה מצד הטקסט: "שוב הכל מאבד צורה". האם העיבוד החדש בכללותו היה "בהיר יותר, יפה יותר"? אני לא בטוח. אבל הוא ללא ספק היה אחר, ואפשר היה לשמוע בשירה של רכטר שהוא נהנה מהאחרות הזאת, שלא לומר עף עליה.

השירים האחרים בהופעה זרמו בנתיבים יותר מוכרים. חלקם היו קרובים לעיבודים המקוריים ורק העשירו אותם בהמיית הנשיפה הדשנה והאלגנטית של "האורקסטרה", ואחרים היו מעט יותר רחוקים, אבל בלי לשבור את המסגרת. הרפרטואר התמקד בצורה כמעט בלעדית בפרץ היצירה הבלתי נתפש של רכטר במחצית השנייה של שנות השבעים, שבו הוא יצר בין השאר את האלבום "האהבה פנים רבות לה" עם אריק איינשטיין, את אלבום הבכורה של גידי גוב, את "הכבש ה–16" ואת אלבום הבכורה שלו.

יוני רכטר והאורקסטרה
יוני רכטר. שירה מרשימה בהתכוונות ובהבעהצילום: משה צ׳יטיאת

נקודת התורפה של ההופעה היתה הביצועים החדשים לשירים מתוך התקליט הראשון של גוב, שהיה האלבום בעל הנוכחות הגדולה ביותר בהופעה. ארבעה שירים מתוך התקליט הנפלא הזה נוגנו, ורק אחד מהם צלח, "שיר התעוררות". שלושת האחרים בעיקר עוררו געגועים לקול ולהגשה של גוב. השירה של רכטר לאורך ההופעה הרשימה בהתכוונות ובהבעה שלה, אבל "העיקר זה הרומנטיקה" דורש גמישות וממזריות שלא קיימות אצל רכטר. בשני השירים האחרים מתוך התקליט של גוב, "כבו האורות" ו"בלעדייך", הסולן היה איתי פרל. בשירה של פרל יש נומך טבעי, שאמור להכשיר אותו לבצע שירים של גוב, אבל בהופעה הזאת הוא לא פגע. הוא ניסה להיות נונשלנטי, אבל נכשל פעם אחר פעם. "בלעדייך" הוא שיר כל כך יפה וכובש, שקשה להבין איך הבחורה לא חוזרת אל גוב כשהוא שר "שובי אל העיר הזאת עכשיו אלי". אתמול, בביצוע של פרל, יכולתי בפעם הראשונה להבין אותה.

יוני רכטר ו"האורקסטרה" בפסטיבל הפסנתר. מוזיאון תל אביב, 15.11

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ