חמש שנים אחרי הטבח הארור, רוקנרול הוא עדיין המפלט האחרון

השבוע יצוינו חמש שנים לפיגועים הרצחניים בפריז, ולטבח בהופעה של "איגלז אוף דת' מטאל" בבטקלאן שהכניס את הרוע לתוך הטריטוריה האחרונה שעוד חשבנו שנשארה שפויה - המוזיקה

עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ג'סי היוז, סולן להקת איגלז אוף דת' מטאל בהופעה בישראל 2016
ג'סי היוז, סולן להקת איגלז אוף דת' מטאל בהופעה בישראל ב-2016צילום: אריאל עפרון

לפני חמש שנים, בתזמון מחריד עם יום שישי ה-13, התרחשה אחת ממתקפות הטרור הגדולות ביותר שידעה אירופה, וצרפת בפרט. שמונה מחבלים של דאעש צבעו באכזריות לילה טיפוסי בעיר האורות בצבעים של אימה ומוות, ובמספר פיגועי ירי והתאבדות קטלו את חייהם של 130 אנשים, וצילקו לנצח 352 נפגעים, משפחות רבות מספור, ואומה.

אירועי יום שישי הארור ההוא, שמחר ימלאו להם חמש שנים, לא רק שתפסו את הצרפתים והעולם מופתעים וערערו קשות את תחושת הביטחון הגלובלית, אלא גם טלטלו בחוזקה את קהילת המוזיקה הבינלאומית. תיאטרון בטקלאן, בו התקיימה הופעה של להקת הרוק "איגלז אוף דת' מטאל", שרק כמה חודשים לפני כן פקדה את מועדון הבארבי, הפך למוקד ההתרחשות המרכזי, כשדווח שמעל מאה בני אדם הוחזקו כבני ערובה במקום ורבים נרצחו. בתום האירוע נספרו כ-89 גופות, בהן ניק אלכסנדר, המנהל המסחרי של ההרכב. 

פולינה וולקובה, חברה של ניק אלכסנדר, המנהל המסחרי של להקת איגלז אוף דת' מטאל, מתייפחת ליד תמונתו
פולינה וולקובה, חברה של ניק אלכסנדר, המנהל המסחרי של להקת איגלז אוף דת' מטאל, מתייפחת ליד תמונתוצילום: רויטרס

היה קשה להאמין שזה באמת קורה - טבח מתרחש בהופעת מוזיקה; כמובן, טרור מחריד תמיד, בכל צורה שהיא. הוא מחריד ומזעזע כשהוא קורה בארץ ברחוב בדקירת סכין, כשהוא קורה באוטובוס עמוס אנשים או כשהוא מגיע לתוך מערכת של עיתון. הוא מחריד כשהוא קורה בבתים של אנשים, בתוך משפחות, בין בני זוג. טרור הוא דבר מפחיד, ובלילה ההוא, הוא פלש למקום שהיה עדיין חף ממנו. הטירוף פגע במקום קרוב לבית והביא עמו טלטלה קשה: עד אז היה נדמה לנו, צרכני ההופעות וקהילת המוזיקה, שאנחנו מחוץ לספירה הזאת. אירועים מהסוג הזה, המכוון, מלא הזדון, לא נמצאים בלקסיקון של הופעות.

מי שמגיע להופעה מכיר את התחושה. ברגע שנכנסים לתוך מועדון, פסטיבל או אירוע מוזיקלי, גולשים, כבמטה קסם, לתוך עולם אחר. הגבולות שקירותיה מספקים - מוחשיים או דמיוניים - הם ברורים וחסינים מהרעות החולות שבחוץ. בין אם היא פוליטית או חברתית ובין אם היא אישית ואינטימית, מוזיקה היא מרחב בטוח בעולם, לא משנה היכן ועל איזו במה היא מתרחשת. זוהי מציאות אחרת ושפויה שבה אדם פוגש את עצמו, בורח מעצמו, או פשוט נהנה. מציאות שעוזרת לנו לשכוח מהקיום וצרותיו לכמה שעות, אליה לא חודר דבר מלבד השירים ומה שהם גורמים לנו להרגיש.

הדאגות המסתכמות בחוויה הזו הן בעיקר המיקום מול הבמה, כמה בירה לשתות כדי לחשב את הצורך בשירותים, איך להיזהר שלא להירמס בפוגו, או להחזיק אצבעות שלא נתקע מאחורי הבחור הגבוה. קורה לפעמים שאיזה אסהול מזדמן נדחף בצורה לא נעימה או זורק משפט לא במקום, אבל לרוב, זהו מרחב בטוח, נטול גזע, דת, מגדר, מעמד, אליו מתאספים אנשים שחולקים איתנו את אותה האהבה והתשוקה למוזיקה. חגיגה רגשית של זרים שהגיעו מכל מיני מקומות, גיאוגרפיים או חברתיים, שלערב אחד הם חלק ממשהו. תשאלו את רוב מי שהיה באינדינגב אי פעם, או טס להופעה של "פו פייטרס" שחיכה לה זמן רב מדי, או שסתם מצא את עצמו חווה לילה בלתי נשכח בהופעה של ריטה. כל הקלישאות, נכונות הן. מוזיקה אכן מחברת בין אנשים.

Eagles Of Death Metal - I Love You All The Time (Live At The Olympia In Paris)קרדיט: eodmofficial

וזה לא שלא היה מוות בהיסטוריה של ההופעות, היה. אסון פסטיבל ערד, במה שקרסה לפני הופעה של "רדיוהד", מעריץ שהתאבד בהופעה של גלן האנסרד. רבות הדוגמאות, אבל סדר הגודל, האידיאולוגיה והמטרה הברורה - אלה גורמים חדשים שהצטרפו באותו לילה מצמית למתמטיקה של צרכני ההופעות. מאז, כידוע, גם הופעתה של אריאנה גרנדה ב-2017 במנצ'סטר "זכתה" לפיגוע התאבדות המוני, כתוצאה ממנו מתו 22 אנשים ונפצעו למעלה ממאה.

לא עוד יקום מקביל, לא עוד מרחב בטוח ומוגן. גם אל מקום המפלט הזה הסכנה הגיעה. להקת רוקנרול שנונה ושטותניקית ששמה ייקשר לעד בטבח נורא, מעריצי מוזיקה מכל רחבי הגלובוס שלעולם לא יצליחו להתנתק לחלוטין מהתודעה האיומה הזו על מנת להתמסר להופעה בה יהיו. ובמציאות של מגפה ששיתקה את כל אלה לזמן בלתי מוגבל - מי יודע מתי בכלל תהיה לנו הזדמנות לנסות להניח רגע למציאות, כלשהי, בצד.

סולן איגלז אוף דת' מטאל, ג'סי היוז, עומד על הבמה של מועדון הבארבי ומנגן בגיטרה
סולן איגלז אוף דת' מטאל, ג'סי היוז, בהופעתם בישראל ב-2015צילום: אורית פניני

אחרי כמה ראיונות טעונים וקשים וביקור מכמיר לב בתיאטרון, "איגלז אוף דת' מטאל" הכריזו מלחמה על היגון, ועמדו מולו גם למען עצמם וגם למען מעריצי הלהקה, כשהגיעו לנגן את המתחולל בנפשם באולימפיה בפריז חודשים ספורים לאחר הפיגוע. זאת היתה הופעה אדירה ובלתי נשכחת, שחוגגת את רוח הרוקנרול, כזו שכדאי לחיות בשבילה. אך היום כאמור, אין לאן לברוח. הטרור הוא כעת נגיף, האיום הוא בקרובים לנו, והנה אנחנו עומדים שוב חסרי אונים אל מול הבלתי נתפס. הופעות מסוג זה לא נראות באופק, ורגעים של פורקן מוזיקלי הפכו נדירים.

כמו מוזיקאים רבים בתקופה הזאת, בשישי הקרוב, "קווינס אוף דה סטון אייג'", להקתו של ג'וש הומי, שהקים יחד עם ג'סי היוז את "איגלז אוף דת' מטאל", תעלה הופעה אקוסטית שצולמה ב-2018 בטנזניה ומעולם לא שודרה לערוץ היוטיוב. בציון יום השנה חברי ההרכב ינסו לגייס כספים למען נפגעי הפיגוע בפריז ולעמותה על שמו של ניק אלכסנדר, המסייעת לפרויקטים מוזיקליים. להמשיך לאסוף את השברים, שעדיין לא התאחו, גם חמש שנים אחרי. ייקח זמן עד שנוכל לראות מי מהם ומי מאיתנו, גם אם במרחק של כמה עשרות מטרים מהבמה, פנים מול פנים. עד אז, וגם עכשיו, ברוקנרול ננוחם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ