פסטיבל הפסנתר |

עידן עמדי וקובי אפללו: נסיכים בצרות

על פי ההופעות של קובי אפללו ועידן עמדי בפסטיבל הפסנתר, הזרם המרכזי הלא-מזרחי בפופ הישראלי החדש נמצא בנקודת שפל

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בן שלו
בן שלו

הערב השני של פסטיבל הפסנתר סיפק הזדמנות לא מלהיבה לעמוד על מצבו של הזרם המרכזי הלא-מזרחי בפופ הישראלי החדש. שניים מנסיכי הז'אנר, עידן עמדי הצעיר (ששני אלבומיו הגיעו למעמד של אלבום זהב) וקובי אפללו המעט יותר ותיק (ששלושת אלבומיו הגיעו לאלבום זהב), הופיעו אתמול בזה אחר זה באולם המרכזי של הפסטיבל. ההופעות שלהם המחישו את העובדה שהזרם המרכזי הלא-מזרחי נתון בנקודת שפל, ועם זאת הבדלי הרמות בין שתי ההופעות הבהירו היכן עובר הקו בין מיינסטרים ישראלי סביר (אפללו) לבין מיינסטרים ישראלי ירוד (עמדי).

ההופעה של עמדי הוגדרה "מופע פתיחת הפסטיבל במרכז סוזן דלל" (אחרי מופע הפתיחה של אריאל זילבר, שהתקיים בתיאטרון נגה ביפו). למרבה הצער, היא לא היתה ראויה לכבוד הזה. בשלוש השנים האחרונות עמדי הצליח לצבור פופולריות רבה הודות לשילוב של כמה גורמים: חשיפה ב"כוכב נולד", שיר פריצה שהיה ללהיט ענק ("כאב של לוחמים"), פטריוטיות מופגנת ותדמית של צעיר כל-ישראלי, כזה שהוא גם קרבי וגם רגיש, גם מזרחי במוצאו וגם מנגן בגיטרה אקוסטית ומפוחית.

קובי אפללו בפסטיבל הפסנתרצילום: דניאל צ'צ'יק

אין שום סיבה לזלזל בהישגים של עמדי, שהוא גם בחור סימפטי מאוד, נטול גינוני כוכבות, אבל קשה מאוד לסמפט את המוסיקה שלו. לא רק שהיא שמרנית בצורה קיצונית, היא גם נטולת כל סממן מקורי. אין לעמדי טביעת אצבע מוסיקלית משל עצמו. השירים שלו הם נגזרות טהורות של שירים אחרים, ללא גרם אחד של תוספת אישית. הוא נשמע כמו בועז שרעבי, אבל בלי הדבר שהופך את בועז שרעבי לבועז שרעבי. או כמו מאיר בנאי, אבל בלי הדבר שהופך את מאיר בנאי למאיר בנאי.

את ההופעה של עמדי בפסטיבל הפיק משה לוי, שיצר לה דפוס שאפשר לכנות "כלהקה המתגברת". ההופעה התחילה עם הרכב קטן, וכל עשר דקות לערך הצטרף עוד נגן, לרבות חטיבה קטנה של כלים מזרחיים – עוד, קאנון, כינור מזרחי. היה היגיון מאחורי זריית התבלין המזרחי על שיריו של עמדי, אבל היא לא גאלה את ההופעה משיממונה ואפילו הדגישה את פשטנותם של השירים.

גם הופעת האורחת הקצרצרה (שני שירים בלבד) של מארינה מקסימיליאן לא הצילה את המצב. לא שוכנעתי שהיתה הצדקה לשילוב הזה מעבר להיותם של שני הזמרים יוצאי "כוכב נולד", אבל אפשר היה להתנחם בכך שמארינה שרה עם עמדי את שירה היפה "עמוק בטל". זה היה הרגע היחיד בהופעה שבו מעל המוסיקה היתה תלויה קצת השראה.

קובי אפללו התנשא ללא הצדקה על הפופ המזרחי בתחילת ההופעה שלו בפסטיבל. הוא לעג לעברית הדלה של הז'אנר ואמר: "כבן של מורה שהקפידה על שפה רהוטה, אני מנסה לקחת את העברית הנפלאה שלנו למקום אחר. אני מקווה שאני מצליח".

האמת היא שהוא נכשל. יותר משהעברית שלו רהוטה, היא מצועצעת. שמאלצית. אפללו הרוס על מלים כמו "חמלה", "כמיהה" ו"קדושה". הוא מסוגל לכתוב בית כמו "אם היו בי מלים לתאר/ אז לבטח הייתי אומר/ שאת ים של מהות, את רגעי משמעות/ אם היו בי מלים לתאר". כלומר, הוא אומר בדיוק את מה שזמרים ים-תיכוניים אומרים, רק בצורה יותר נפוחה.

אבל מי מקשיב למלים. אפללו הגיע לאן שהגיע בזכות קולו היפה, בזכות המוסיקה הנעימה והמלטפת שלו ובזכות התמימות החביבה שהוא מקרין. לא שהמוסיקה שלו חפה משמאלץ ומגילויים של בנאליה, ולא שההגשה הווקאלית שלו לא טובעת לפעמים בתוך גיגית של שמן זית זך, ובכל זאת יש בשיריו של אפללו, או לפחות לחלק מהם, איזו חתימה אישית, ושירים כמו "בא מן השתיקה", "שיר געגועים" ו"ים הרחמים" הם להיטים שראויים לאהבה הגדולה שהם מקבלים מהקהל.

באמצע ההופעה אפללו הזמין לבמה את האורח שם טוב לוי. הם ביצעו ביחד את "שובי לביתך", "התעוררות" ו"עוד ניפגש". את "בלילות הסתיו" לוי שר לבדו, בסיוע הלהקה הטובה של אפללו, בניהולה של ורד פיקר. הופעת האורח של לוי היתה מצוינת ובעייתית כאחד. מצוינת, מפני שהשירים שנוגנו בה היו מפאר היצירה של המוסיקה הישראלית ב-40 השנים האחרונות. בעייתית, מפני שהשירים שנוגנו בה היו מפאר היצירה של המוסיקה הישראלית ב-40 השנים האחרונות. באופן בלתי נמנע, וללא שום כוונה רעה, הם גרמו לשיריו הנעימים של אפללו להישמע כמו סחורה סוג ג'. סליחה, כמו כמיהה לא-ממומשת לים של מהות מוסיקלית קדושה.

פסטיבל הפסנתר, הערב השני. עידן עמדי מארח את מארינה מקסימיליאן; קובי אפללו מארח את שם טוב לוי. מרכז סוזן דלל בתל אביב, 6.11

כתבות מומלצות

איור: עמוס בידרמן

דלתות מסתובבות: הנוטש, החוזרת באופן חלקי והיושב על הגדר

יצחק לבני, 2016

מדובר בכישרון מפתיע של סופר גדול. זה הספר שאני הייתי רוצה לכתוב

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"