רוגל אלפר
רוגל אלפר

"בלאקסטאר" הוא אלבום גדול. ברור שחלק מגדולתו כרוך בעיתוי ובהקשר יציאתו לאור. אבל כך תכנן אותו דייוויד בואי. מותו הוא חלק אינטגרלי מהיצירה, התפאורה שהאלבום הוא הפסקול שלו. אין בכך כדי לגרוע מגדולת השירים והדימויים שמופיעים בקליפים. זהו האלבום הגדול הראשון והאחרון של בואי מאז 1981. בעשור שנגמר ב–81' עם "סקרי מונסטרז" יצר בואי כמעט אך ורק מוזיקה גדולה, רובה ככולה תוך התחככות בלתי פוסקת עם המוות באמצעות צריכת סמים ואלכוהול. ההרס העצמי ומשאלת המוות הזינו את היצירה. את אלבומיו הגדולים ביותר, "לו" ו"סטיישן טו סטיישן", הוא ממש חילץ ממלתעות מנת היתר. בשנות ה–80 אימץ פרסונה בריאה ויצר מוזיקה מסחרית, רובה איומה. הוא עצמו אמר שזו היתה תקופת הפיל קולינס שלו. אולי רק לבואי מותר להזכיר את בואי וקולינס באותה נשימה בלי לחטוף סטירה.

בשנות ה–90 נהפך באמצע החיים לאיש משפחה ואב מיושב, ולמעט הבלחות בודדות (לטעמי בעיקר באלבום הלא מוערך מספיק "אאוטסייד", עם בריאן אינו) לא הצליח למצוא את המגע המקורי, המהפכני, שאפיין אותו בשיאו. הוא היה בסדר, לא יותר. כשהושפע מאופנות חולפות (ע"ע דראם־נ'־בייס ב"ארת'לינג") נשמע כחקיין במקום כחדשן שמנכס ז'אנר שהומצא על ידי אחרים והופך אותו למשהו אישי, חלוצי, משפיע ובלתי צפוי לגמרי. ואז חטף התקף לב ונעלם.

קרדיט: Heath Ziebell

בשובו ב–2013 עם "היום הבא" כבר החל להרוג את עצמו, מוחק על העטיפה את הפרסונה של "הירוז". התסכול ניכר. היו שם, בעטיפה הזו, גם מרירות ושנאה עצמית וגם הודאה כי איננו מסוגל להמציא עצמו מחדש בחייו. ואכן, גם ב"היום הבא" לא הצליח בואי להתאושש ממשבר יצירתי ממאיר של 30 שנה. ובסינגל "איפה אנחנו עכשיו?" כבר נשמע כמי שוויתר ונאחז ביודעין בתהילת העבר.

עטיפת האלבום "the next day"צילום: אי־פי

וכעת את "בלאקסטאר", כמו את "לו" בזמנו, הוא חילץ ברגע האחרון ממלתעות המוות. בואי חשש בשנות ה–70 שהוא לא מסוגל לכתוב שירים טובים בלי סמים קשים. הוא די צדק. אבל בדיעבד מתברר שהקוק וההרואין לא היו מהותיים, אלא רק מימוש אחד מתוך כמה אפשריים של עיקרון־על חשוב יותר: "בלאקסטאר" מוכיח שבואי יכול לכתוב שירים טובים בלי סמים קשים אבל הוא לא יכול לכתוב שירים טובים בלי להסתכל למוות בעיניים ולפחד ממנו. הסרטן הביא אותו שוב אל המוות והמוות הביא אותו שוב אל היצירה הגדולה.

קרדיט: DavidBowieVEVO

הוא לא נזקק דווקא לסמים קשים כדי לכתוב, אלא למוות. וגם זה לא לגמרי מדויק. ב"לזרוס", הסינגל השני מתוך "בלאקסטאר", הוא שר שהוא כל כך מסטול שמוחו סחרחר עליו. בקליפ הוא שכוב על ערש דווי. מסטול, יש להניח, מסמי אלחוש בבית החולים. הוא הקפיד לומר שמדובר במוחו ולא בראשו.

מוחו, האיבר שבו הלחין וכתב, קיבל את הדלק שהסיע אותו לפסגות.

קרדיט: DavidBowieVEVO

כתבות מומלצות

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

ריקי ג'רווייס במופע החדש שלו בנטפליקס. פאנצ'ים צפויים ורעילים

אין סיבה להיעלב ממנו. בסוף הוא קומיקאי שמספר בדיחות וזהו

מבט מאחור על שלושה ילדים, בן ו בת קטנים ו בת מתבגרת, עם תיקי גב בדרך ל בית הספר
Royalty-free stock photo ID: 1792161653

Happy school children going to school outdoor at sunny autumn day. Rear view of teen girl and two toddler preschoolers with backpack go to the kindergarten.

I
By Inna Reznik

תלמידים
אחים
אחיות
ילקוטים
ילקוט
תיק
ביס
לימודים

במודעת הדרושים נכתב "לא נדרש ידע קודם". לשם תשלחו את הילדים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"