עולם של הנאה חסרת גבולות? יש תקליטנים שיספרו אחרת

סרט תיעודי חדש מנסה לפצח את דמות הדי־ג'יי, על צדדיה היפים והיפים פחות ■ בבר "אנה לולו" שביפו מציעים הנחה לבלייניות במחזור ■ והאם נמצא פתרון לבעיית תשלום התמלוגים במועדון?

בר פלג
בר פלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דייוויד גואטה מנגן על העמדה
דייוויד גואטה בתפקיד. תקליטן בשר ודםצילום: Felipe Dana / AP
בר פלג
בר פלג

"לדי־ג'יי יש אחריות עצומה במועדון", אומר היסטוריון המוזיקה ביל ברוסטר. "מצחיק לומר את זה. זה לא שהוא מנתח לב, הוא סך הכל אדם שמבדר מאות אנשים, אך יש בזה לחץ שמשפיע ישירות עליו — אנשים סומכים עליו שיגרום להם לבלות". כחלק מהגל האחרון של האדרת דמות הדי־ג'יי בתרבות העולמית, יצא בשבוע שעבר הסרט התיעודי "Why We DJ — Slaves To The Rhythm", המבקש לפצח את הרבדים הסמויים בעבודתו של הדי־ג'יי ובדמותו, ולהנגיש אותה לצופים. במשך 40 דקות מנסים יוצרי הסרט, בעזרת ראיונות עומק עם כמה מהתקליטנים הטובים בעולם, להציג את הצדדים הנעימים פחות בעבודה לצד רגעי השיא.

בשיחות עם תקליטנים מקומיים שמופיעים מסביב לעולם, נהוג לשאול אותם על חווית הטור, על החיים, על "הדרך" שעשו ועל עצם העובדה שבשבוע אחד הם יכולים לדלג בין שלוש ערים אירופיות שונות. לצד החוויות מהמסיבות, רבים מספרים על הקושי לנהל אורח חיים כזה, על הבדידות ועל שימוש בממריצים מסוגים שונים. נושאים אלה עולים גם בסרט, כמו גם טענה כי לעומת להקה שמקליטה אלבום, יוצאת לטור וחוזרת הביתה בחגים להקליט אלבום נוסף, התקליטנים תמיד מסתובבים ברחבי תבל. את המוזיקה הם יוצרים רוב הזמן על הדרך, תרתי משמע. "בטור אני לבד. אני אוכל לבד, אני ישן לבד, אני טס לבד. זאת תחושה בודדה מאוד", אומר לורן גרנייה הצרפתי.

הסרט נותן הצצה לנפש התקליטנים, בכנות שטרם נראתה עד כה על המסך. "נאלצתי לתקלט מספר פעמים אחרי רגעים שהיו יחסית טראומטיים בשבילי", אומר בקול מעט חנוק סת טרוקסלר. "פעם אחת הייתי ברוסיה וארוסתי נפרדה ממני. הגעתי לעמדה ופשוט זרקתי תקליטים תוך שאני מסנן 'פאק יו, פאק יו', אפילו בלי מיקס בין הקטעים". בסרט מרואיינים גם חוקרים, אמרגנים ורופאים שעבדו עם תקליטנים ומנסים להסביר עד כמה קשה העובדה כי הם חיים בקצב שונה מהאדם הממוצע ברחוב.

"הייתי חי בסופי השבוע, מנגן לפחות פעמיים ואז חוזר למשרה הקבועה המדכאת שלי ביום שני", אומר התקליטן הבריטי בן פירס. "כשאתה חי לאורך זמן רב רק בסופי שבוע, אתה מתחיל לראות את תופעות הלוואי בקלות. התחלתי להישאר בבית ולא לצאת ממנו. זה השפיע עלי פיזית — הייתי מתוח וחולה לפני הופעות. אני זוכר חלום ברור מאוד שממש פגע בי — לא הצלחתי למצוא את השיר הבא, היה שקט במועדון וכולם צחקו עלי. גם כיום אני לא תמיד מצליח להשתחרר מהחלום הזה אם לרגע אני לא בטוח מה אני רוצה לנגן. לעתים אני עד כדי כך חסר ביטחון שאני מחפש בטוויטר תגובות שליליות עלי, אני ממש מחכה לזה".

על אף ראיונות העומק, הווידויים הכנים והצילומים מהשטח, לא מדובר ב"שוברים שתיקה" של רחבת הריקודים. הסרט מציף את הבעיות שקיימות בעולם שכל כולו סובב סביב הנאה חסרת גבולות, ודן בנושאים שבדרך כלל לא מדברים עליהם, למשל הקונפליקט בין הרצון להופיע עוד ועוד לבין היות התקליטן אדם בשר ודם, אפילו אם הוא הטוב בעולם בתחומו. "בזמנו הייתי יכול לעמוד בנסיעות הרבות ובהופעות", אומר קרל קוקס הבריטי. "עכשיו למדתי שיש נקודה שבה גם אם אני אומר לעצמי שאפשר לקחת עבודה נוספת, הגוף שלי טוען אחרת. אני משתדל להקשיב לו".

"Why We DJ — Slaves To The Rhythm", הסרט המלאקרדיט: DJsounds

לילה אדום

בבר "אנה לולו" שביפו החליטו לצאת במבצע האפי־האואר לא שגרתי, אולי ייחודי בעולם כולו: 25% הנחה לכל מי שתגיע לבר ותצהיר שהיא במהלך המחזור החודשי שלה. לטענת מארגנות האירוע, מורן בריר ודנה אתגר, כיוון שנשים נמצאות כ–25% מחייהן במחזור הרי שמגיע להן 25% הנחה לאורך לילה אחד לפחות. ההליך כמובן יעבוד על בסיס אמון, ולא יהיה כל צורך בהוכחות פורנזיות. "זה סך הכל לתת הנחה, תשומת לב ופינוק למישהי, להגיד לה 'אנחנו מכירות בך, אנחנו יודעות מה המצב המיוחד שלך כרגע, ו־וואלה, אנחנו מפרגנות לך". הסבירה בריר ל"הארץ".

הרעיון של הערב החל ב"אנה לולו" עצמו. "ישבתי על הבר והזמנתי יין", סיפרה בריר. "הברמן לא זכר אם רציתי אדום או לבן אז אמרתי לו בפשטות, 'תראה איך תזכור את זה — אני במחזור, אז תביא אדום". ההנחה של 25% תהיה תקפה בתקופה הקרובה בימי שני, שלישי, רביעי ושבת. בערב ההשקה במוצ"ש הקרובים אף צפויים תכנים נוספים הקשורים לנושא כגון הופעת סטנד־אפ של חן זאוסמר, הקרנות אמנותיות ועוד. בשאיפה הערבים המיוחדים ייהפכו לעניין שבשגרה.

אפשר להסתכל על האירוע כגימיק ותו לא, אך אפשר גם לראות את היוזמה כחלק ממגמה עולמיתה רחבה יותר. "מעבר למבוכה הילדותית הראשונית, כי ככה זה בעניינים של הגוף, אנחנו רוצות לדבר על הנושא החשוב הזה", הוסיפה בריר. "אין פלטפורמות לעסוק במחזור החודשי ואין לגיטימציה במרחב הציבורי לדון בו בלי שיקפצו ויגידו 'איכס, מה את מדברת על זה'".

הנושא בטח מביך גברים רבים, אותי באופן אישי זה מחזיר לבית הספר היסודי. ערב בבר ביפו זה מה שיפתור את המבוכה?

"חיי הלילה הם זירה ציבורית שמשותפת לגברים ונשים, והם מקום נוסף שבו השיח חייב להיערך. כיוון שאנחנו באות מתוך העולם הזה, האפי־האואר זה כלי מתאים להעלות את המודעות. אנחנו רוצות שנשים יגידו 'היי, אני במחזור' ושיהיה לזה הד רחב ועמוק יותר. שתהיה לגיטימציה לנשים לדבר על כך. מבחינת הגברים אני חושבת שהערבים הללו יתחילו לנרמל את הסיטואציה — כן, לנשים יש מחזור, וכדאי שגם הם ישאלו שאלות ויצברו ידע על הנושא. זה לא רק שיח של נשים".

"אנה לולו" ביפו. היי, אני במחזורצילום: בן פלחוב

של מי השיר הזה, לעזאזל

נושא התמלוגים בעולם מועדוני הלילה פרוץ מאוד, כמעט בתולי מבחינת רגולציה. סיבה אחת לכך היא הקושי המובן של התקליטן, שמנגן מאות שירים בערב, לעקוב אחר רשימת ההשמעה שלו. כפתרון, מועדונים — כולל בישראל — משלמים לעתים סכום קבוע לגוף מסוים, שמחלק אותו בין אמנים שונים, אך לאו דווקא לאלה שראויים לו. תקליטנים בתחומים מסוימים אף משלמים בעצמם סכום קבוע לגופים השונים, שגם הוא מתחלק בצורה רנדומלית בין אמנים.

שנים רבות דובר על תוכנות מחשב שיידעו לזהות רשימות השמעה — כמו ״שאזאם״, רק מתקדמות בהרבה. בעבר אף נעשו לא מעט פיילוטים במועדונים שונים ברחבי העולם, אך התוצאות לא היו מדויקות. "פיוניר", היצרנית הבולטת של מכשירי סידיג'ייז, אולי מצאה פתרון לבעיה. החברה היפנית פיתחה פלאג קטן שמתחבר לעמדת התקלוט ומבצע את הרישום הסזיפי של השירים המושמעים מתוך ספריות המוזיקה של התקליטן, ומאפשר תשלום תמלוגים לאנשים שהם באמת מגיעים להם.

פיילוט ראשון להמצאה החדשה ייערך במועדון "CODA" שבטורונטו, והוא יעביר בזמן אמת את נתוני השמעות להתאגדות האמנים הקנדית (SOCAN). "במשך שנים לא הינו מרוצים מהדרך שבה שילמנו תמלוגים", אמר ג'ואל סמאיי, מבעלי "CODA", למגזין "מיקס מאג". "ידענו שחלק מהתמלוגים לא מגיעים לידיים הנכונות. כעת, בזכות החידוש הטכנולוגי הזה, אני יכול להבטיח שכל מי שמגיעים לו תמלוגים יקבל אותם".

כתבות מומלצות

מבט מאחור על שלושה ילדים, בן ו בת קטנים ו בת מתבגרת, עם תיקי גב בדרך ל בית הספר
Royalty-free stock photo ID: 1792161653

Happy school children going to school outdoor at sunny autumn day. Rear view of teen girl and two toddler preschoolers with backpack go to the kindergarten.

I
By Inna Reznik

תלמידים
אחים
אחיות
ילקוטים
ילקוט
תיק
ביס
לימודים

במודעת הדרושים נכתב "לא נדרש ידע קודם". לשם תשלחו את הילדים?

קניות בגדים באינטרנט

אייפון בשקל: איך זה ששיטה של האקרים מהניינטיז עוד עובדת?

"מערבולת"

למרות שהסוף ברור מראש, הסרט הזה הוא כמו פטיש על הראש

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"