דניאל זמיר: "מיליוני תכנים פורנוגרפיים בקליק ואתה אומר לי, 'המחיצה לא גבוהה מספיק'?"

"אמן" של דניאל זמיר הוא אחד מאלבומי הג'ז הישראליים הנמכרים ביותר. לקראת חגיגות בר המצווה שלו בהופעה בתל אביב, הוא מספר למה תיכנן להקליט אלבום אלקטרוני בזהות בדויה ומדוע הקדיש שיר לליברמן

דניאל זמיר. "יש מקומות שרק בעלי תשובה יכולים להגיע אליהם"
דניאל זמיר. "יש מקומות שרק בעלי תשובה יכולים להגיע אליהם"צילום: אילן אסייג
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

בשנת 2007, שנה אחרי שהוציא את האלבום "אמן", הופיע הסקסופוניסט דניאל זמיר בפסטיבל ג'ז תל אביב ביחד עם הפסנתרן עומרי מור. זאת היתה אחת מאותן הופעות נדירות שכמו מתרוממות מעל קרקע המציאות. זמיר ומור טסו ביחד. ההופעה היתה אמורה להימשך שעה וחצי, אבל אחרי שעתיים ורבע שני המוזיקאים עדיין היו באוויר, ואף אחד בקהל לא רצה שהם ינחתו. חוץ מנציג עיריית תל אביב, שבשלב מסוים פשוט הוריד את השלטר על ההופעה והפסיק את הזרם. ממש כך.

מתוך האלבום "אמן" מ-2006

"באמת? היה דבר כזה?" שואל זמיר, שהוא ככל הנראה האדם היחיד שנכח בהופעה הזאת ולא זוכר אותה. "אבל אני יודע על מה אתה מדבר כשאתה אומר שעומרי ואני היינו און פייר", הוא אומר. "זה מה שמוזיקאי צריך לעשות. לשרוף ת'מועדון, לא להשאיר פירור. אני אספר לך סיפור על זה. מין סיפור חסידי. כמה שנים אחרי ההופעה שאתה מדבר עליה, היתה לי הופעה במועדון 'המעבדה' בירושלים. הזמנתי את מארק ג'וליאנה (מתופף אמריקאי, שניגן בין השאר באלבומו האחרון של דייוויד בואי; ב"ש). אני זוכר שישבנו מאחורי הקלעים. אני מסתכל על הנגנים הישראלים, החברים שלי. הם שקועים בשיחות בטלות. ההיא יוצאת עם ההוא, ראית את המלצרית הזאת... משהו סתמי כזה. ואני, אחת המלים שהכי קשה לי איתן זה 'סתמי'. סתם זה ספרי תורה, תפילין ומזוזות. אין סתם, מותק שלי, אתה פה להבזק, כדאי שלא יהיה שום סתם".

אבל יש. זה חלק מהחיים.

"אני לא מאמין בזה. בכל אופן, אני מסתכל שמאלה ורואה את מארק ג'וליאנה שקוע בדפי התווים. או, תודה רבה. יש בן אדם רציני בחדר. אחר כך, בהופעה, הוא ניגן כל כך טוב. אחד הקטעים שניגנּו מתחיל במכה של התוף, והוא נתן שם כזאת חבטה עוצמתית, שלא הצלחתי לנגן אחריה. פשוט נחרדתי. ויתרתי על הסולו. הלכתי הצדה, כמו שקולטריין היה עושה כשמיילס היה מנגן סולו. הבסיסט שניגן איתנו, גלעד אברו, אמר שהוא הרגיש שהנשמה שלו יוצאת מהגוף. זאת זכורה לי כהופעה הכי טובה שהיתה לי בחיים".

זמיר ממשיך בסיפור. "אחרי ההופעה דיברתי עם מארק ושאלתי 'איך אתה עושה את זה?' הוא אמר 'זה לא ביג דיל. כמו שאני רואה את זה, הג'וב שלנו הוא לנגן את הגיג. אם אתה לא יכול לנגן את הגיג, לך הביתה'. ככה פשוט. אנחנו מדברים, מדברים, מדברים, מדברים, אבל הדבר היחיד שחשוב זה לחבוט בתוף כשצריך ושהמועדון יישרף. זאת הנקודה של הסיפור. אני נגר של צלילים. השליחות שלי מתבטאת בזה. מה שאני אגיד פחות חשוב. לנגן ממש טוב, עם נגנים ממש טובים, לעשות מוזיקה ממש טובה בעזרת השם — זאת העבודה שלי. ההשראה, האור, הקסם, מה שיש במוזיקה שאנשים אוהבים, זה לא אני למרבה הצער. האור שזורח — זה משם", אומר זמיר ומביט למעלה. "זאת האמת".

האמת שלך.

"לא. האמת הפיזית, הביולוגית. אני יכול להביא לזה ראיות. אני זה שמפריע, שעושה את הטעויות, שאומר שטויות בין הקטעים".

"אם לא הייתי נולד חילוני, לא הייתי יכול להגיע להעמקה המוזיקלית שהופכת אותך לג'זיסט טוב. אינסוף חפירות במוזיקה, שהתאפשרו בזכות זה שלא למדתי גמרא ולא הייתי צריך להכין שבת"

ומארק ג'וליאנה? כשהוא חובט בתוף וגורם לנשמה של גלעד אברו לצאת מהגוף, זה לא הוא שעושה את זה?

"אני לא רוצה לדבר על מישהו אחר. אני אדבר על עצמי. אני ראיתי דברים שיצאו לי מהסקסופון, שלא תיכננתי אותם. אני הראיה. ואגב, אני לא איזה מאמין גדול. העבודה שלי היא להישמע טוב על הסקסופון, להיות מוכן לגיג. אני איש מלאכה. מלאכתי היא צלילים. זהו. האור שזורח זה לא אני. השאלה הבאה בבקשה".

ב-20 בדצמבר, בפסטיבל ג'ז תל אביב, יחגוג זמיר בר־מצווה לאלבום "אמן", שיצא ב-2006 והיה אלבום מפתח בקריירה שלו (בהופעה יתארח יוני רכטר). "אמן" נולד במקרה, אומר זמיר. הוא חי אז בניו יורק, שאליה עבר בסוף שנות ה–90 ובה חזר בתשובה בתחילת שנות האלפיים. "אחרי שחזרתי בתשובה התחילו לי געגועים לארץ והתחלתי לחשוב על חזרה, אבל עדיין הייתי שם", הוא מספר. "בסוף 2005 הייתי בביקור בארץ, ואני זוכר שבאחד הימים נסעתי בכביש 5, אחר הצהריים, שיא הגועל נפש של מטרופולין גוש דן. בתוך הערפיח אני רואה מין עץ מסכן כזה, ואני נזכר בעצים שהייתי רואה כשהייתי נוסע להופעות בהרי הקטסקיל. עצים ענקיים, הכל כזה Awesome. אמריקה. ואמרתי: השם, תן לי את העץ הזה פה ולא את כל מה יש שם. תן לי תירוץ לחזור לפה.

"וזה מה שקרה", ממשיך זמיר. "למחרת קיבלתי טלפון מחברת התו השמיני. הם רצו לפגוש אותי. נסעתי לירושלים והם שאלו אם ארצה לעשות אצלם אלבום. ברור שרציתי. הבנתי שזה התירוץ שלי לחזור לארץ".

"הקהל שבא להופעות שלי אחרי 'אמן' לא היה קהל שגרתי של ג'ז. האלבום הזה גרם לציבור דתי, שמחפש מוזיקה עם סיבה ותכלית ותוכן, להתוודע לג'ז ולאהוב את זה"

זמיר אומר שהרעיון המקורי שלו היה לעשות "אלבום עם שירים אלקטרוניים בזהות בדויה". לא תמיד אפשר לדעת מתי הוא רציני ומתי הוא מתבדח. כשהוא נשאל בן כמה הוא, למשל, הוא אומר: "אני אהיה בן 29 בעזרת השם, קפצתי 11 כיתות". 29 + 11. בשנה הבאה זמיר יהיה בן 40. "אבל אני נולד כל יום. אני גם בן 17", הוא אומר.

באמת רצית לעשות אלבום אלקטרוני בזהות בדויה? אתה הרי ג'זיסט.

"נכון, אבל אחרי שחזרתי בתשובה התרחקתי מהנגינה. שמתי את הסקסופון בצד. כמעט לא ניגנתי ג'ז מ-2003 עד 2006".

ובכל זאת, לצורך הקלטת "אמן" הוא גייס כמה ג'זיסטים מעולים, בהם עומרי מור ועומר אביטל, והביא לאולפן קטעים שכתב בשנותיו בניו יורק, לפני שחזר בתשובה והרפה מהסקסופון. הקטעים האלה נשמעים ספוגים במוזיקה יהודית־חסידית, אבל זמיר אומר שזאת לא היתה השפעה מודעת. "גדלתי כחילוני, שמאלני, דור הנרות, אפילו עם רגש שלילי לדת", הוא אומר. "כשיצאו לי הקטעים האלה קראתי לזה ג'ז ים תיכוני, מזרח תיכוני, אתני, יו ניים איט. לא ג'ז יהודי. שבת אחת יצאתי מהדירה שלי לקנות בייגל עם קרים־צ'יז, וכשחזרתי חיכתה לי הודעה במשיבון מג'ון זורן". כמה ימים קודם לכן זמיר נתן לזורן, המצביא של סצינת הדאון־טאון הניו יורקית ובעל חברת התקליטים "צדיק", דמו עם כמה קטעים שלו. "אני לוחץ על המשיבון ושומע 'Yo Zamir, it's Zorn!' הוא עף על המוזיקה והציע לי להקליט אלבום. בסוף ההודעה הוא אמר 'I'm so proud of you for making this jewish music'. זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי את זה. זה לא משהו שתיכננתי".

רב־מכר מטורף

מה שזמיר בוודאי לא תיכנן, ולא יכול היה להעלות בדעתו, הוא ש"אמן" יהפוך להצלחה מסחרית חריגה. במושגים של ג'ז ישראלי זה היה רב־מכר מטורף. בשנה הראשונה אחרי צאתו נמכר האלבום ביותר מ-5,000 עותקים. כמה שנים לאחר מכן הוא הגיע ככל הידוע ל–10,000 עותקים. זה ללא ספק אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הג'ז הישראלי.

כשזמיר נשאל איך הוא מסביר את הצלחת האלבום, הוא אומר שלא מעניין אותו לנתח את זה. ובכל זאת, הוא מספק שני הסברים. הראשון קשור לחנות התקליטים התו השמיני בירושלים. לדברי זמיר, המוכרים בחנות אהבו מאוד את האלבום, השמיעו אותו בחנות, "וכך נוצר מצב שדודות אמריקאיות שחוזרות לדטרויט שאלו 'מה זה' וקנו את האלבום", אומר זמיר. לא רק "דודות אמריקאיות". קהל דתי, שעד אז (בהכללה) לא התעניין בג'ז, גילה את המוזיקה של זמיר והתאהב בה. "הקהל שבא להופעות שלי אחרי 'אמן' לא היה קהל שגרתי של ג'ז", הוא אומר. "בכל הצניעות — וכשמישהו אומר לך 'בכל הצניעות' תדע שהוא הולך לעוף על עצמו — אני חושב שהאלבום הזה גרם לציבור דתי, שמחפש מוזיקה עם סיבה ותכלית ותוכן, להתוודע לג'ז ולאהוב את זה".

ההסבר השני של זמיר להצלחה של "אמן" קשור לזהות הייחודית שלו כמי שגדל בעולם החילוני ונהפך לחרדי. "אני מרגיש שיש מקומות שרק בעלי תשובה יכולים להגיע אליהם, כי רק הם מכירים את שני העולמות", הוא אומר. "אם לא הייתי נולד חילוני, לא הייתי יכול להגיע להעמקה המוזיקלית שהופכת אותך לג'זיסט טוב. אינסוף חפירות במוזיקה, שהתאפשרו בזכות זה שלא למדתי גמרא ולא הייתי צריך להכין שבת. מעבר לזה, חייתי בתודעה תרבותית שאיפשרה את זה. התודעה התרבותית החילונית יותר מפותחת מהתודעה התרבותית החרדית והדתית. אז אני מאושר שלא נולדתי חרדי.

"מצד שני", ממשיך זמיר, "אם לא הייתי חוזר בתשובה, לא הייתי יכול להכניס את הדת, את התפילה, לתוך החפירות המוזיקליות שעשיתי כשהייתי חילוני. נגינה, ואלתור באופן מיוחד, זה המצב הכי תפילתי שאני מכיר. אדם מול בוראו, רק אתה והוא. ואתה חייב להיות — ככה אני מרגיש — כמה שפחות. פשוט כמה שפחות להיות. אל תהיה. כי כשאתה לא, אז יש לו יותר מקום להיות. אם אתה עסוק עכשיו במחשבות כמו 'מתי ברי עולה?' (זמיר וברי סחרוף מרבים לנגן ביחד), 'האם ציפי לבני קנתה כרטיס?' (לבני נצפתה בעבר בכמה הופעות של זמיר), 'אנחנו בסולד אאוט?' 'אני נשמע טוב?' — אם הדברים האלה רצים לך בראש, אתה תפוס. ההשראה האלוקית באה כשאתה כמה שפחות".

דניאל זמיר בהופעה ב-2010צילום: דודו בכר

ואתה יודע להגיע למצב הזה כשאתה מנגן?

"למדתי לעשות את הקול הזה: ששששש... נשימות, מדיטציה. זה קיים גם בחסידות. זה נקרא ביטול. ששששש... הייתי פעם בדייט עם בחורה והיה איזה רגע שלא דיברנו. אמרתי לה: 'זה ממש לא מפריע לי'. זה היה הדייט האחרון שלנו".

צחוק מהול באכזבה

זמיר הוציא לפני כמה חודשים את "אליי", אלבומו ה-13 והראשון שכולו שירים עם טקסטים. שיר מתוכו, "כף הקלע", נכנס לפני כמה שבועות לפלייליסט לילה בגלגלצ (זאת הפעם הראשונה ששיר של זמיר נכנס לפלייליסט), אבל הוא מרגיש שהאלבום לא מקבל את התהודה שהוא ראוי לה. כששאלתי אותו על האלבום, הוא אמר בהפתעה "אתה מכיר אותו? אז זה אתה! סתם, אני צוחק". אבל הצחוק הזה מהול באכזבה.

השירים החדשים של זמיר רוויים בסערות ומאבקים. "נאבקתי כל חיי, ניסיתי לחבר / עשיתי גשר והגוף נמתח, אני נקרע", הוא שר ב"כף הקלע". "הדואליות, אני מרגיש אותה מאוד חזק", הוא אומר, "כי מצד אחד אני אדם דתי ואמוני, ומצד שני אני לא בדיוק הטיפוס הדתי הקונבנציונלי. מוזיקאי ג'ז חרדי, עם כל מה שכרוך בלהיות מוזיקאי ג'ז וכל מה שכרוך בלהיות חרדי. אין יותר קצוות מזה".

בשיר "אשה" אתה שר "מה לך אשה, הו אשה / רוצה לגלות את האור שבך איתך". ישי ריבו לא יכתוב טקסט כזה.

"לא".

ואתה לא פחות דתי ממנו.

"נכון. אני תמיד אהיה על הגבול בין שני העולמות. זאת גם השליחות שלי, מטרת חיי — לחבר. כשאתה בחיבור, על הגבול, אתה יוצא לשדה הקרב ואתה עלול להיפגע".

ואתה נפגעת?

"יותר קל לבטל צד אחד ולהיות מה שמצפים ממך. לבוא עם הגמרא לחדר אמנים, 'המחיצה לא מספיק גבוהה', 'רקדו שם מאחורה'. Been there, Done that. הלבטים שלי יותר עמוקים ומורכבים מזה. חוץ מזה, בתוך עמי אנוכי יושב. אם אתה לא מתייחס למה שהחברה האנושית עברה ב-15 שנים האחרונות, לשינוי המציאות הטוטאלי שהתרחש בתקופה הזאת, זה כאילו שאתה חי ב-1784. תסתכלו מה קורה בעולם. מיליוני תכנים פורנוגרפיים בלחיצת כפתור ואתה אומר לי, 'המחיצה לא גבוהה מספיק'? הספינה טובעת ואתה אומר 'הפודינג לא מהדרין'? הספינה טובעת, אח שלי. איך לשמור על צלילות הדעת ולא להפוך לבהמה, לפרה משוגעת — זה האתגר".

לקראת סוף האלבום החדש יש שיר שנקרא "ליברמן". המוזיקה גרובית, אבל התוכן חריף. "אל תמכור את האמא, את האמא שלך / אל תמכור אותה, לא אל תמכור אותה", שר זמיר ומתכוון למנהיג "ישראל ביתנו", האויב מספר 1 של הציבור החרדי בישראל. אבל השיר עצמו, שנכתב לפני כמה חודשים, הרבה פחות זועם מהדברים שזמיר אומר עכשיו על ליברמן. את רובם אי אפשר להביא כאן, הנייר לא יסבול אותן. מתברר שלא רק כשהוא מנגן זמיר שורף ת'מועדון.

בניכוי האמירות הבלתי ניתנות לציטוט, זה מה שזמיר חושב על ליברמן: "האיש הזה לקח את הפוליטיקה והפך אותה לבהמיות. מסית. חצוף. תופעה פוליטית דוחה. הוא הפך את כל השיח למלא שנאה. הוא משסה את כל החברה נגד יהודים חרדים, שהם בטח לא מושלמים, מי כמוני יודע, אבל איפה אתה רואה אולטרה־אורתודוקסים שחיים חמש דקות ממצעד הגאווה? בסעודיה? באיראן? בשום מקום בעולם. חיים פה ביחד. שולי רנד עם אמיר דדון. זה מקסים. אבל ליברמן גילה שזה מה יעזור לו בסקרים, אז פתאום זאת מדינת הלכה. שקרן. כל המדינה בטרללת בגללו. לשון המאזניים, אוי לבושה. ויש לי חברים חילונים שמאמינים לו בגלל שהם שונאים את הכפייה דתית. מה, אתם לא רואים את השקר? זה הנביא שלכם? זה יציל אתכם? מבחינתי האיש הזה הוא סמל החידלון ושיא הציניות".

מה עוד כדאי לראות בפסטיבל הג'ז

כשנוסד, בסוף שנות ה–80, הוא נקרא פסטיבל "ג'ז, סרטים ווידיאוטייפ". בהמשך שינה את שמו ל"ג'ז, בלוז ווידיאוטייפ", ואז ל"ג'ז, בלוז תל אביב", ובסופו של דבר ל"ג'ז תל אביב", השם שהוא נושא מ-2007 ועד היום. בשבוע הבא, מ-18 עד 20 בדצמבר, יחגוג הפסטיבל 30 שנה להיווסדו.

התוכנית האמנותית של "ג'ז תל אביב", בדומה לפסטיבלי ג'ז רבים בעולם בתקופה האחרונה, מתמקמת בנקודת ההשקה בין ג'ז לבין עולמות מוזיקליים אחרים, מתוך רצון לפנות הן לקהל הג'ז המסורתי והן לקהלים שמעדיפים את הג'ז שלהם מעורבב עם רוק, פופ, אלקטרוני או אפריקאי.

בפסטיבל, שיתקיים זו השנה השנייה במוזיאון תל אביב, יתארחו הוויברפוניסט האתיופי מולאטו אסטטקה, אחד מאבות החיבור היפהפה בין ג'ז למוזיקה אתיופית; האורגניסט האמריקאי ג'ואי דפרנצ'סקו, שיקדיש אחד משני המופעים שלו בפסטיבל למוזיקה של האורגניסט הגדול ג'ימי סמית; האקורדיוניסט הצרפתי הנפלא רישאר גליאנו; הסקסופוניסט הפולני מאצ'י אוברה, שמקליט בחברת התקליטים אי־סי־אם; הרכב הפלמנקו־ג'ז הספרדי Los Aurora; ולהקת הג'ז־אלקטרוניקה הגרמנית "ג'זנובה" (שתופיע באברם הוסטל בתל אביב).

בין המוזיקאים הישראלים שיופיעו בפסטיבל: החצוצרן ספי ציזלינג, הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ', הפסנתרן עומר קליין וקרולינה במחווה לדיוק אלינגטון, הזמרת ננסי חוא בשירי אום כלתום, ברי סחרוף עם עומרי מור ואיתמר דוארי, ערן צור עם בנו הגיטריסט ליאם צור, עמיר בניון במופע "אלקטרוג'ז", "קותימאן אורקסטרה", "באטרינג טריו", הקונטרבסיסט אדם בן עזרא והצמד מאיה בלזיצמן ומתן אפרת שיארחו את אסתר רדא.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"