המוזיקה המקומית החדשה שתעזור לכם לצאת לחירות, גם בין כתלי הבית

אלה זמנים מוזרים. בפרק זמן בלתי נתפס כמעט, חיינו השתנו משמעותית. הכל אחר, זר וחדש, ונטל אי-הידיעה מה צופן העתיד מכביד את הנשימה, מקשה את הלב. הלחץ העמוק מהארעיות הבלתי נגמרת הזאת כבר מראה אותותיו, הצער הכבד על אילו שאינם צורב בכל הגוף, וכפלא הישרדותי, לצד אלה, נלחם ללא לאות הצורך להמשיך לחיות, ליצור, לעשות, לפעול. זהו עולם שאנחנו ממשיכים ללמוד להסתגל אליו ולעצב אותו, ובתוכו, קיימת, במלוא אונה, עדיין, מוזיקה. ברכה גדולה היא תמיד, ובימים אלה - מצילת נפשות של ממש. ציניות בצד, תשאלו את האיטלקים, שהקימו תנועה שלמה של שירת מרפסות.

לאלבומים המומלצים של שנה שעברה כבר האזנתם?
גשר, הקאמרי ועוד: הצגות ברשת לצפייה ישירה
הכירו את המוזיקה הערבית העדכנית שכובשת את העולם
ספרי שירה מופלאים שישאבו אתכם בקלות אל עולמות הנפש
8 סיפורי ילדים נהדרים שאפשר למצוא ביוטיוב

מוזיקה היא מזור שכוחו אינו נמוג, אינו מתנדף, אינו פוסק. היא מקום לברוח אליו, כפי שהיא מקום להתקרב באמצעותו. כמו כל אמנות כנה, היא מונומנט נצחי לזכרונות, רגעים בחיים, רגשות שנטבעו בנו - המאזינים לה. לרגל חג החירות, מוגשים לפניכם 7 שירים חדשים, שונים במהותם ובמנעד המוזיקלי שהם פורשים. המשותף להם הוא שכולם יצאו מאז שאנחנו ספונים בבתינו, וכולם, ללא עוררין, הזיזו משהו בחדרי הלב.

יוני ליבנה והאחיות ג'משיד / הרגליים הארוכות

כמו לשונו של האהוב הרחוק, גם השיר הזה, ממש מן השמיעה הראשונה, לא פוסק מלבקש לשוב. יש בו משהו תת-עורי כמעט, בגירוש שנעשה באופן חד-צדדי, בצורך העמוק לחזור ליחד הידוע. התשוקה הרכה בקולו הנמוך של ליבנה, הליווי הדק של האחיות ג'משיד, המקצב והלחן הממכר (אלוהים, כמה אפשר לזמזם את אותה המנגינה בשעות העוקבות?), המילים. אלה מפללות את שירת הגוף הרוגש, העור הלוחש, הכמיהה למגע. ליבנה טומן את כל מאווייו בין כתלי גופו של מושא אהבתו הנעדר, מנסה לגשר על המרחק הארור שיש בין השניים, בתקופה הזאת - בין כולנו בעצם. השכיל לעשות ולהוציא את היופי הזה דווקא בימים הללו, לקראת אלבום שלישי. כדאי לעקוב.

רננה נאמן / Winter Song

העונה הקרה כבר איננה, אך רוחותיה מנשבות מעל הראש בשירה המהדהד, מאלבומה החדש "פעמון למרד", של היוצרת. השירה הפתוחה לרווחה מול העדינות והדיוק שבכלי ההקשה ופריטת הנבל, אורזות יפה-יפה את החבילה השבירה הזאת - בלדה מנחמת, שכולה חדוות העלים הנושרים, השלוליות שעל המדרכה והלב הפועם מתחת לשכבות העבות - כמו חוגגת את נצחונם של הדברים החוזרים ונשנים, הקיימים, הבלתי-אירעיים. זהו שיר אהבה, מלבד למובן מאליו, גם לבטוח, לידוע, למוכר. הקיץ איננו לשנה שלמה, אבל אין דבר, כי הוא ישוב, כצפוי במעגלי הטבע. החיים יודעים את מסלולם בסופו של דבר, גם אם הם משתנים, כפי שגם אנחנו, ברקע התמורות שהם מזמנים לנו.

Tawil / סמוכים

המנון אמונה אופטימי ומחייב תזוזה, שיתוף פעולה בין שיר גדסי (אחיינו של אבנר גדסי) לבין להקת טאוויל. האחרונה צעירה ואלמונית (ומונה שבעה מוזיקאים), הקליטה את ליקוט העצות הנהדר הזה לפני כן, אך החליטה להוציאו דווקא עכשיו. הקליפ, בהתאם, צולם בבתיהם של החברים. בין חזנות ובין רגאיי, בין סקסופון ובין עוּד, הכלים מקפלים בתוכם גרוב, מוזיקת עולם, מזרחית, בלקנית. כך או כך, גרעינם של הצלילים השורשיים האלה, רגע לפני משמעותן המחזקת של המילים המושרות, הוא לפני הכל - פנייה אל הגוף. שחרור המחשבה, שחרור המתח, ופשוט - הזמנה בלתי ניתנת לסירוב - לריקוד. אם ייצא מכך עידוד הרוח, ובוודאי שייצא מכך - מה טוב.

A Long Night / Totemo

השיר הזה ישב על המדף של רותם אור, המוזיקאית שמאחורי השם, זמן מה, ובעקבות אווירת ארמגדון שפוקדת אותנו, החליטה להוציאו השבוע. זהו שיר ערש למין האנושי, שנאמר אפילו - אשכבה מבהילה, שעל אף אמירותיה מזרות האימה, מחזיקה לנו את היד חזק חזק בחדר הסגור, ולא מרפה. השילוב בין שירתה השקטה והמתוקה של אור, משיכתה המהדהדת, הצלילים המרחפים, לבין כלי הנקישה המחושבים והקצב שמגיע באמצע השיר (ומשנה גם את מבנה השירה) - הוא שמייצר את העניין והופך אותו למועמד עכשווי, מטריד ככל שיהיה, לפסקול סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

רועי חרמון / ג'סיקה

רחשי הלילה עולים על גדותיהם, בשיר הנעים-נעים והאינטימי של המפיק והמוזיקאי (ארמון, טיגריס), לקראת אלבומו "לב שמש" שצפוי לצאת בקרוב. חלקיו עשויים מלאכה מורכבת, ולמרות שההתערבות האלקטרונית ניכרת בסאונד הכללי - משהו בו נותר אנושי ומוכר - המהומי הרקע הכל-כך טבעיים, או צליל הלוואי של רטט מיתר הגיטרה. הדרים-פופ היפהפה הזה מעביר תחושה כמעט מיסטית בגוף, באורגניות הלא-מתאמצת שלו - חרמון מלהטט במילותיו ברוך, בשירה-כמעט-לוחשת, בין הקרוב לרחוק, בין הבדידות לשייכות, בין האדם שמוצא את שלמותו, או אי-שלמותו, אל מול האחר. ההשוואה לאביתר בנאי כמעט שאינה נמנעת, אך עם זאת, קל להסחף אחרי הקול הייחודי של חרמון אל תהיות ששייכות לשעות הקטנות שלפני הדמדומים.

יעל נעים / My Sweetheart

בגזרת מרוממי הנפש של התקופה, ובחריגה קלה מגבולות המקומי, נמצא שירה החדש של היוצרת הישראלית-צרפתיה מתוך אלבומה החדש "Nightsongs". הוא נבנה לאט בעקבות קולה הקוסם של נעים, הולך ומוסיף שכבה אחר שכבה, כולן, החל מהשירות המרחפות ועד קרנות היער, מעומעמות, מטושטשות, אווריריות, כמו שמיכה של שקט, עוטפות את האוזניים. זוהי תפילה אישית ורחומה על היכולת להרגיש נאהבת, הרצון להתאושש מהנפילה, מטאפורית או לא, ולהמשיך הלאה. כמה יופי יש בתחנוניה החומלים של נעים, אל עצמה, אל האלוהים, אל החיים שחייבים להמשיך. בכלל, האלבום כולו הוא כמוסה של רגש עצור.

ישי ברגר / הנה הן באות

לסיומת, קצת חיספוס. סולן טברנק בהווה כותב שירים מתוך שינה, ומתברר שעכשיו - בקצב מואץ אף יותר. חלקם מוצאים דרכם אל האלבומים בלהקות בהן מופיע, וחלקם נכתבים ממש סמוך להקלטה בביתו של חבר, בזמן סגר בעקבות מגיפה עולמית. בזמן אחר, מודה, היה גונז את השיר. ובכן, כעת הוא קיים בעולם, מספק חיוך מהחיים שבבית. השיר, שאורכו 2 דקות ו-10 שניות בלבד, כיאה לפאנק, נוצר על טהרת הלואו-פיי, פשטני לכאורה - העיבוד המינימלי, הסלנג והשפה היומיומית, המונולוג שנאמר במעגל סגור ואישי. בקלות היה יכול ליפול לתיקיית שירי קורונה, אך בדיוק בין הנקודות האלה, מתרחש קסם, הזדהות. עוד שירי-אינסטנט בדרך, יש למה לחכות.

קרדיטים לעטיפות הסינגלים: יוני ליבנה והאחיות ג'משיד / הרגליים הארוכות - צילום: ניקי וסטפל; רננה נאמן / Winter Song - צילום: גוני ריסקין, עיצוב: נגה דיאי; Tawil / סמוכים - צילום ועיצוב: עדן זיתון; Totemo / A Long Night - יוני לוי; רועי חרמון / ג'סיקה - עיצוב וצילום: מיקה חזן בלום; יעל נעים / My Sweetheart - Caroline Sauvage; ישי ברגר / הנה הן באות - צילום: דרי בן ישי, עיצוב: גוצי.

ומה המוזיקה שמרפאה אתכם בתקופה הזאת? מוזמנים לשתף בתגובות