מוזר, קיצוני, לא יוצא מהראש: פרידה ממלחין הקולנוע אניו מוריקונה

המוזיקה של אניו מוריקונה לא הסתפקה בהשלמת התמונה המצולמת, אלא הטביעה אותה בבשרו של הצופה. עם מותו של אחד מגדולי מלחיני הקולנוע, חזרנו לצליליו הייחודיים, הפרועים באופן קיצוני, שנצרבו בקלות בתודעה

בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

כשהבמאי סרג'יו ליאונה עבד עם המלחין האיטלקי אניו מוריקונה על סרטם המשותף הראשון, "בעבור חופן דולרים", הוא נרתע בתחילה מהתנהגותו של המלחין. "זה היה נורא לשבת לידו באולם ההקרנה. הוא צחק מהכל: קרבות אקדחים, סצינות אהבה, תמונות של הלוקיישנים", סיפר ליאונה. בחלוף השנים, אחרי עוד כמה סרטים משותפים, הבמאי התרגל לאישיותו הלא שגרתית של המלחין, אבל לא לממד המרתיע — והמושך — במוזיקה שלו. "במשך הצילומים של 'היו זמנים במערב' הקשבנו כל הזמן למוזיקה של אניו", סיפר ליאונה. "כולם הכפיפו את עצמם אליה, צייתו לקצבים שלה וסבלו מהאיכויות המכאיבות שלה, ששוחקות את העצבים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ