המנצח והמעבד לסלו רוט: "מוזיקה אמורה לעשות אנשים מאושרים. אנחנו ניגנו בהוצאות להורג"

הוא שרד בשואה בזכות המוזיקה, גורש מהאופרה של טימישוארה (ושב אחרי שנים כאזרח כבוד) והופיע מאז בכל העולם. החודש חגג המנצח והמעבד לסלו רוט מאה בביתו, בלי אנשים ("בגלל הקורונה") אך עם טלפונים מכל רחבי אירופה. "זה בסדר, בגילי כבר לא רוקדים". כעת הוא עובד על שיר חדש לצד נכדו, המוזיקאי פיטר רוט, המבוסס על סיפור חייו מעורר ההשראה

בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

כשמקשיבים לשירים שלסלו רוט עיבד בשנות ה–60 וה–70, אחד הדברים שתופסים את האוזן הוא המקום המרכזי של הנבל בתוך התמונה הצלילית של השירים. הנבל לא מככב בדרך כלל בעיבודים של שירים פופולריים, גם לא בעיבודים תזמורתיים מהדור הישן, אבל אצל רוט שומעים את צלצול הבדולח שלו כמעט בכל שיר. "אהובתי שלי לבנת צוואר" ו"זמר מפוחית" בביצועם של עדנה גורן וקובי רכט, גרסת הגבעטרון ל"אור וירושלים", "השמלה הסגולה" בביצועו של ליאור ייני ו"לילה בהיר" של יהורם גאון הן דוגמאות נבחרות, ואליהן אפשר להוסיף עבודה חדשה יותר של רוט, מלפני כ–15 שנה — האלבום "פרחי הרע", שבו מאור כהן שר משיריו של המשורר הצרפתי בודלר. השיר "מבוע הדם", למשל, נפתח במלים "דמי קולח, כך נדמה לי לפעמים, כאנחות קצובות של מעיין דמים". הכלי שמדמה את קליחת הדם הוא הנבל.

תגובות