תמר רדה: "הראש שלי מורם מילדות, בגלל זה אני לרוב לא מרגישה גזענות"

במשך שנתיים הופיעה תמר רדה מול אלפים, התאבדה על הבמה והקיאה מאחורי הקלעים. כעת, לקראת אלבום שני, היא מגלה איך השתחררה מהחרדה, ונזכרת בילדות חצויה בבית מלא שמחה ואורחים, בו "את שבה מבית הספר ונכנסת למטבח, כי אישה צריכה לעשות אינג'רה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תמר רדה
תמר רדה. "עברתי דברים אינטנסיביים"צילום: מיכאל ליאני
בן שלו
בן שלו

"אני הולכת לספר לך סיפור מטורף שקרה לי. כבר לא אכפת לי שכולם יידעו", פותחת תמר רדה. זה קרה לפני קצת יותר משנתיים, כשהיא הופיעה בפסטיבל אינדינגב. רדה הגישה מועמדות לפסטיבל במשך כמה שנים ונדחתה, וכשסוף סוף התקבלה, זמן קצר אחרי צאת אלבום הבכורה שלה, ראתה בכך ציון דרך חשוב ומרגש בקריירה שלה. ואז הכל השתבש.

"קיבלתי ספוט מצוין — שבת, שעה 12:00. היו שם אולי 1,500 איש, בשיא ההתלהבות. כולם באו להשתגע. ידעתי שאני צריכה להרים כאן, לעוף על החיים שלי", אומרת רדה. "אבל עוד לפני שעליתי לבמה התחלתי להרגיש שנכנסת לי איזו חרדה קטנה. עליתי, התחלנו את ההופעה, ותוך כדי שאני שרה אני מרגישה פתאום את הקיבה שלי עולה. נקרא לזה מעלה גירה", היא צוחקת. "סליחה על התיאור הגרפי, אבל הקיא עלה ואני בלעתי אותו בחזרה. התפללתי שייגמר כבר השיר. הסתובבתי שם כמו חתול ששורפים לו את הזנב. סימנתי לנגנים 'אני חייבת לרדת' — וזה שיר ראשון בהופעה! באינדינגב!

"כשאני שרה באמהרית הטונציה שלי משתנה. הגבוהים משתלטים עלי. העולם ההוא, השבטי, טייל בי. אני מתה על השילוב הזה של שתי התרבויות. לא הייתי מוותרת על שום רגע"

על החיבור לשורשים

תמר רדה באינדינגב 2018. "כאילו אני הולכת למות"

"איך שסיימתי את המשפט האחרון, זרקתי לבסיסט שלי 'תכוון אותם לקטע אינסטרומנטלי', טסתי מהבמה ומילמלתי 'אני חייבת פח, אני חייבת פח'. אף אחד לא הבין מה קורה לי. מצאתי פח והקאתי לתוכו את נשמתי. לא נשאר לי בגוף מילימטר נוזל. אבל ידעתי שאני חייבת לחזור. אני מעולפת, אני מרגישה כאילו אני הולכת למות, אבל אני חוזרת ויהי מה. עליתי, הגיטריסט שלי היה בדיוק באמצע סולו, צרחתי 'צהריים טובים אינדינגב, אתם מוכנים? בואו ניתן לכם בראש'. איכשהו הצלחתי לסיים את ההופעה, כמו איזה יצור הישרדותי בג'ונגל".

אז בסופו של דבר זה היה ניצחון, לא?

"כן ולא. כי בהופעה הבאה זה קרה עוד פעם. שוב הרגשתי בחילות. וגם בהופעה שאחרי זה. כבר הגעתי למצב שאני מנסה להקיא בבית, לפני ההופעה. התחלתי להבין שיש כאן משהו שחוזר על עצמו. לא ידעתי מה קורה לי. את ההופעות עצמן צלחתי, כן? כשאני על הבמה אני מתאבדת. מה שצריך לקרות, יקרה. לא יראו ולא ירגישו. אבל לפני ההופעות ואחריהן — הרבה בלגן. רק עכשיו, אחרי שנתיים, אני מתחילה לעבור אותו".

את יכולה להבין למה זה קרה לך?

"אני חושבת שאני יודעת על מה זה יושב. על ההבדל בין להיות אלמונית לבין להיות מישהי שכבר מכירים. כשלמדתי ברימון השתתפתי בתחרות קאברים שעושים שם. זכיתי בה. באמצע ההופעה נפל החשמל. חושך מוחלט, אבל המשכתי לשיר, בלי שום פחד. באינדינגב קרה ההיפך. התמלאתי פחד. כי אני כבר תמר רדה. קצת התקדמתי. יש אנשים שמקשיבים לי. מישהי עוצרת אותי ברחוב ואומרת 'שמעתי את האלבום שלך כל הטיול לנפאל'. זה קורה לעתים רחוקות, כן? אני לא סלב. אבל התחילו לשים לב, וזה אומר שמוטלת עלי חובת ההוכחה. אסור לי לאכזב. אסור לי ליפול. אני חושבת שעל זה זה יושב".

"במה להתחיל". כאב מעמקים

צורם ואינטנסיבי

זמן קצר אחרי ההופעה ההיא באינדינגב, תוך כדי ההבנה שמה שקרה שם לא היה חד פעמי, רדה נתקלה בפייסבוק בשיר "במה להתחיל" של המשורר אלי אליהו (גילוי נאות: חבר מערכת "הארץ"), שנפתח במילים האלה: "אולי אני צריך להתחיל לנקות את חיי / להתחיל, אבל במה להתחיל / אולי אסלק פחד דק / שהצטבר עם השנים / וקורים של אשמה / שנטוו בדממה בלילות". "השיר הזה נגע בי בצורה קריטית", היא אומרת. "הוא ממש פילפ אותי. פחד דק — זה בדיוק אני. זה בדיוק על החיים שלי".

מי שמכיר את אלבומה הראשון של רדה, שכמה משיריו ("נמלה", "ברא את עצמך") התנגנו לא מעט ברדיו ובלטו בטון הנינוח שלהם (שסתר לעתים את ההתלבטויות והקשיים שהיו בטקסטים), עשוי להיות מופתע מ"במה להתחיל". יש בו כאב מעמקים מוחצן. יש בו זעקה. "הפתעתי את עצמי כשהלחנתי אותו, וגם כששרתי. זה נגע לי במקומות שלא הכרתי", אומרת רדה. "רציתי לתת את זה באופן צורם. לא צורם בקטע רע. צורם מרוב שזה אינטנסיבי. שירה שהיא מאוד בחוץ. צלילים גבוהים. זה בא ממוזיקה צוענית, שמאוד השפיעה עלי בשיר הזה, וגם מהשירה האתיופית". לרדה יש קול סמיך ונמוך למדי, "אבל כשאני שרה באמהרית הטונציה שלי משתנה. הגבוהים משתלטים עלי", היא אומרת. זה מה שקרה לה בשיר הזה, אף על פי שהוא בעברית. "טייל בי העולם ההוא, השבטי", היא אומרת.

אפשר היה לרכך את הזעקה ואת השבטיות באמצעות הפקה ידידותית, אבל רדה רצתה כאמור את הצרימה האינטנסיבית, וחוץ מזה היא עבדה על השיר — כמו על יתר שירי אלבומה השני, שייצא בחודשים הקרובים — עם גיא בנעמי. בנעמי, שיוצר תחת השם גיאגיא, הוא אחד המוזיקאים המבריקים ביותר באינדי הישראלי העכשווי. הוא אוהב סאונד גולמי שמתודלק על ידי תופים אינטנסיביים. כך נשמע "במה להתחיל", אם כי רדה מוסיפה שיתר שירי האלבום פחות קוצניים: "זה השיר הכי מוזר באלבום. טיפה אוונגרדי. לא משהו שהאוזן כאן רגילה אליו".

גיא בנעמי. סאונד קוצניצילום: תומר אפלבאום

אז מדוע בחרת להוציא דווקא אותו כסינגל ראשון מהאלבום?

"אמרתי 'אלבום שני, בואי נתאבד עליו'. רציתי להיפטר מהפחדים שלי וזה שיר שמדבר בדיוק על זה. הוא לא עבר עדיין פלייליסטים. בסדר, לקחתי בחשבון שזה יקרה".

"במה להתחיל" יהיה אחד השירים שרדה תבצע מחר (שני) בהופעה שלה בפסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית־אתיופית. הפסטיבל, ביוזמת בית הקונפדרציה בירושלים ובניהולו האמנותי של אפי בניה, יכלול בין היתר הופעות של אבבה דסה, אנסמבל "טספה" בהנהגתו של אבטה בריהון, זמר הדאנסהול איילו ולהקת "גראונד הייטס". את הפסטיבל פתחה ביום חמישי האחרון אסתר רדא, בת דודה של תמר.

רדה, בת 33, נולדה בכפר באזור גונדר באתיופיה ועלתה לישראל בגיל ארבע. שמה המקורי היה אֵרְטֶבֶה. "ארטבה באמהרית זה רטיבות. זה הפשט. אנשים מהעדה היו צוחקים על השם שלי. זה היה לי קשה בילדות. אבל הדרש הוא ספוג באושר ובעושר. משהו מלא בטוב, נוטף מרוב הטוב שיש בו. ההורים שלי סיפרו שכשנולדתי זאת היתה התקופה הכי טובה שלהם, גם מבחינת האושר וגם מבחינת העושר. היתה לנו תבואה, היה לנו מרעה, אבא שלי בדיוק חזר לכפר אחרי שנאלץ לברוח ממנו. לכן הם נתנו לי את השם הזה. לקח לי הרבה זמן לאהוב אותו".

רדה לא נקראה כך בישראל. כשמשפחתה עלתה לארץ, היא קיבלה שם ישראלי. "הם הביאו לי אילנה", היא אומרת.

מישהי עוצרת אותי ברחוב ואומרת 'שמעתי את האלבום שלך כל הטיול לנפאל'. זה קורה לעתים רחוקות, כן? אני לא סלב. אבל התחילו לשים לב, וזה אומר שמוטלת עלי חובת ההוכחה

על הצורך להוכיח את עצמה

"נמלה". טון נינוח

מי זה "הם" — ההורים שלך או משרד הפנים?

"משרד הפנים. הם אמרו 'תהיי אילנה עכשיו'".

הם לא שאלו את ההורים שלך?

"ההורים שלי לא ידעו איך להסביר מה זה השם הזה, ארטבה".

השם אילנה לא נשאר זמן רב. בגיל שבע־שמונה רדה החליטה בעצמה לשנות את שמה לתמר. "על הסידור הישן שלי כתוב אילנה, אבל בכיתה ב' כבר הייתי תמר", היא אומרת ומשערת שמה שגרם לה לבחור בשם הזה הוא הקשר העמוק שנרקם בינה לבין האם במשפחה שתמכה במשפחת רדה בשנותיה הראשונות בארץ. קראו לה תמי.

מציאות החיים המורכבת שבה גדלה רדה משתקפת בשניים מהשירים שייכללו באלבום השני שלה. אחד מהם, "תלתנים" (שנכתב על ידי ידיד של רדה, אורי פרץ, בעקבות שיחה איתה), מתאר חוויית ילדות: "הייתי בת 10 או 11 והלכתי עם אבא שלי. הוא קדימה ואני מאחור. בשלב מסוים הסתכלתי על הקרקע, ראיתי איזה חרק או משהו. אבא שלי, שראה אותי, רץ אלי ואמר 'תרימי את הראש! אף פעם אל תלכי ברחוב עם ראש שמוט!' ואני כזה 'אבא, אני מסתכלת על נמלים'.

"כל החיים שלי מתנהלים על המקרה הזה. הרבה פעמים אני מסתובבת בעולם עם ראש כל כך מורם, שעוד שנייה הוא ייתקע לי. הרבה פעמים אני לא מרגישה גזענות בגלל זה, בגלל שהראש שלי למעלה מגיל צעיר. ברור שיש לי ימים לא טובים, אבל רוב הזמן אני חזקה, שורדת".

"ולרי" של איימי ויינהאוס. בזכות הקהל

אם "תלתנים" משדר בעיקר גאווה וזקיפות קומה, השיר "אדיסגה" (שמו של הכפר שבו רדה נולדה) מתביית על הכאב ועל הנפש החצויה של מי שגדלה על קו התפר שבין שתי תרבויות שביניהן פעורה תהום. רדה חוזרת אל "ילדות עמוסה בכעסים" ושרה שהיא "צומחת מבין הריסות". "עברתי דברים אינטנסיביים", היא אומרת. "העולם שלי מחולק לשניים. מצד אחד, השמחה הבלתי נדלית והצחוק והריקודים והשירים והכנסת האורחים. כל היום טיילו לי אנשים בית. מצד שני, ברגע שאת חוזרת מבית ספר מכניסים אותך למטבח כי את אישה ואת צריכה לדעת לעשות אינג'רה. זה עולם פרימיטיבי שלא תאם את מה שראיתי בחוץ. גרנו במרכז ראשון לציון, בשכונה שהיו בה מעט אתיופים, ולא היו לי כמעט חברים מהעדה שהבית שלהם היה דומה לשלי. מה שראיתי בחוץ היה המנטליות הישראלית המערבית. לשמוע ילד שמדבר לאבא שלו בצורה חצופה, זה לא משהו שיכולתי לדמיין.

"בקיצור, ילדות לא פשוטה", אומרת רדה, "אבל כשהגעתי לגיל 23–24 התחלתי להבין איך כל הדבר הזה עשה אותי מי שאני. אני מתה על השילוב הזה של שתי התרבויות. לא הייתי מוותרת על שום רגע".

מוזיקה היתה בביתה מאז ומתמיד. היא מספרת שאביה, שמת לפני שבע שנים, היה זמר טוב. "הוא ואחיו, אבא של אסתר, היו הזמרים במשפחה", היא אומרת. "אבא גם ניגן במסנקו (כלי נגינה אתיופי בעל מיתר אחד). הוא היה פריסטיילר מדהים".

מי זה אהוד בנאי?

עד אחרי הצבא רדה לא העלתה בדעתה קריירה מוזיקלית. היא חשבה לעסוק בחינוך בלתי פורמלי, להדריך בני נוער. אבל כשהיתה במקסיקו אחרי הצבא היא התגלגלה איכשהו לבמה מקומית. היא שרה את "ולרי" של איימי ויינהאוס, הקהל לא נתן לה לרדת, וזה מצא חן בעיניה. כשחזרה לארץ נרשמה לבית הספר רימון, שם לדבריה "עטפו אותי באהבה". אחד ממוריה שם, הזמר אריאל הורוביץ, אמר לה להתקשר אליו עם סיום הלימודים. "הוא אמר 'בטח תתבלבלי ולא תדעי מאיפה להתחיל. תתקשרי, נסדר לך את הראש'", צוחקת רדה. "וזה מה שעשיתי. כשהשמעתי לו את השירים שלי הוא אמר בצורה הכי כנה 'לחנים מוזרים ויפים, טקסטים לא משהו. בואי נתחיל לעבוד'". התוצאה היתה אלבום הבכורה שלה.

ב–2013, כשלמדה ברימון, רדה זכתה במקום הראשון בתחרות הקאוורים של בית הספר עם ביצוע ל'עיר מקלט". שבוע לאחר מכן בנאי בא לסדנה ברימון. וכך, כשהתכוננה להופעה הגדולה הראשונה שלה, הרגישה בנוח לפנות אליו

אהוד בנאיצילום: מוטי מילרוד

כשהגיע הזמן להופיע בפעם הראשונה עם שירי האלבום, רדה הזמינה את אהוד בנאי להתארח בהופעה. עד שהלכה לנח"ל היא לא הכירה את שיריו. "כשהגעתי לגרעין מישהו שאל אותי 'את מכירה את השיר של אהוד בנאי על העדה שלך?' אמרתי 'מי זה אהוד בנאי'. הכרתי את יואב יצחק, את חיים משה. הוא השמיע לי את 'עבודה שחורה' ואני עם צמרמורות בכל הגוף".

ב–2013, כשלמדה ברימון, רדה זכתה במקום הראשון בתחרות הקאוורים של בית הספר עם הביצוע שלה ל'עיר מקלט". שבוע לאחר מכן בנאי בא לסדנה ברימון ובינו לבין רדה נערכה היכרות. כעבור זמן מה, בהופעה של בנאי בראשון לציון, הוא זיהה בקהל את רדה ("בזכות האפרו שלי", היא צוחקת) והעלה אותה לשיר אתו את "עיר מקלט". וכך, כשהתכוננה להופעה הגדולה הראשונה שלה, הרגישה בנוח לפנות אליו. "הוא אמר 'בטח', בא לחזרות. כמה צניעות, אמאל'ה", היא אומרת.

"בעקבות ההופעה הזאת היה עוד ועוד ביקוש", אומרת רדה. "הבנתי שקורה פה משהו טוב, ונהניתי מאוד. אני אוהבת את הבמה, לעשות שמח לאנשים, אוהבת שאנשים רוקדים בהופעות שלי".

ואז התגנבו פתאום הפחדים. זה אומר שבמובן מסוים הקורונה באה לך בזמן מתאים?

"לחלוטין", צוחקת רדה. "הייתי זקוקה לזה. הייתי צריכה לנוח".

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"