"התקווה 6" הוציאה שיר מוראל צבא, עם כמה סטירות לחי למציאות הישראלית

עם שורות כמו "מי משוגע, אני משוגע", ל"המנון הלוחם" שיצרה "התקווה 6" עם דובר צה"ל, שמור מקום במסע כומתה — לא בתוכנית תרבות

ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מתוך הקליפ של "המנון הלוחם". ספק אם השעות שהוקדשולצילומו היו ניצול נכון של הלוחמים
מתוך הקליפ של "המנון הלוחם". ספק אם השעות שהוקדשולצילומו היו ניצול נכון של הלוחמיםצילום: דובר צהל
ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו

כבכל יום שישי בבוקר, בשישי האחרון שודרה בגלי צה"ל התוכנית "מה יהיה" בהנחיית יואב גינאי. התוכנית מוגדרת כ"מוסף התרבות הבילוי והפנאי של גלי צה"ל" ובמסגרתה ראיין גינאי את עמרי גליקמן מלהקת "התקווה 6" — בעקבות שיר חדש שהקליטה הלהקה: "המנון הלוחם".
לא לחינם פתח גינאי את השיחה עם "השיר שעשיתם לכבוד יום העצמאות". שיר אמיתי כותבים או מחברים, לא עושים. השימוש במילה "עשיתי" (עשיתי צבא, עשיתי סמים, עשיתי קפה, עשיתי ניתוח וכו') מבטא עילגות של הדובר ובמידה מסוימת עשוי להעיד גם על המושא — שיר ש"עשו אותו" הוא לא ממש שיר, ולכן ייתכן שהפתיחה לשיחה דווקא הולמת את הנושא.

גליקמן מ"התקווה 6" סיפר שהשיר החל בפנייה של דובר צה"ל והוקלט לכבוד יום העצמאות בסימן "אחווה ישראלית" והורכב משירי הווי, שטח ומוראל של יחידות הצבא הלוחמות. הוא הוסיף שהוא "דג את השירים שהלהיבו אותו" וש"לעורב (כינוי לפלוגת הנ.ט. בגדוד הסיור; ב"ד) יש שירים מדהימים". המילה "מדהים", בהתייחס לשירים, חזרה על עצמה שלוש פעמים.

אכן מדהים שגיבוב, המתחיל בחזרה של ארבע פעמים על השורה "מי משוגע — אני משוגע", נקרא שיר ומקבל אייטם בתוכנית תרבות. לשירי מוראל בצבא (ובתנועות הנוער) – יש את המקום השמור להם בסיטואציה המתאימה: במהלך מסע כומתה, בסיום תרגיל או קורס, כאקט של התלהבות ספונטנית מקובל לשיר "מי משוגע — אני משוגע". מכאן ועד "שיר מדהים", שמהווה את המנון הלוחם של הצבא — הדרך ארוכה.

השיר ממשיך במילים "יש מכלול של אויבים בשכונה / כן זה כל מה שיש פה / בגולן, במדבר, בהרים, בגדה, בבקעה / אבל עמרי אמר לי / האויב הגדול במזרח התיכון / הוא בכלל יום ראשון הקשוח / הגיע הזמן שנוריד אותו גם!"

השורות האלו מהוות סטירת לחי למציאות בישראל: לאחר 73 שנות עצמאות, לאחר הסכמי שלום עם מצרים, ירדן ועוד ארבעה הסכמים רק בשנה האחרונה, אמירה לפיה "כל מה שיש פה זה מכלול של אויבים שצריך להוריד" (לפני שנוריד את יום ראשון הקשוח) היא אנכרוניסטית ומקוממת. נראה שלצבא בכלל, ולדובר צה"ל בפרט, יש עניין בשימור עמדות מסוג זה, של "מדינה קטנה המוקפת רק באויבים". למרות שעבר זמנה, היא ממשיכה לשרת אותם.

מהשיחה בגלי צה"ל עלה שדובר צה"ל היה שותף מלא ל"עשייה" של ה"שיר" — הוא גם איפשר צילום קליפ "מרשים" עם 150 חיילים וצוערים מבה"ד 1, ששימשו כניצבים בשיר בין היתר, בתרגילי סדר לטובתו. נוכח האמור לעיל — ספק אם השעות שהוקדשו לקליפ "המרשים" היו ניצול נכון של הלוחמים, ומעניין כיצד יחשיבו אותן בקורס — כשעות חינוך או כשעות ת"ש?

למען האמת, אין מקום לעיסוק ב"המנון הלוחם" בתוכנית תרבות. אפשר למצוא לו במה בתוכנית אחרת בגלי צה"ל באותו בוקר: "קולה של אמא", המוכתרת כ"תוכנית הדגל של גלי צה"ל בקרב המשפחות והחיילים שבשטח". את "מי משוגע? אני משוגע" אפשר גם להשמיע בתוכנית "הקשב", המוגדרת כ"מגזין יומי המורכב משירים — חיילי וחיילות צה"ל (כלומר אלה ש"עושים צבא") בוחרים את השירים שמעבירים להם את השביזות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ