בגיל 83 מקבל אהרון עמרם סוף סוף מעמד של גיבור תרבות

אהרון עמרם אף פעם לא קיבל את הכבוד שמגיע לו: הזמר התימני הגדול מכולם הופיע על במות מועדוני פריז (אבל הודר מהיכל התרבות), הקים חברת תקליטים חלוצית (כי הלייבלים המקומיים התנשאו עליו) והשפיע על דור שלם של זמרים ים תיכוניים (אולם לא הצליח כמותם). היום, מי שלפני 50 שנה נחשב לתזמורת קטלנית של אדם אחד, מקבל את ההכרה לה היה ראוי תמיד

בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

אהרון עמרם אוהב לספר את הסיפור על ההופעה הראשונה שלו באולם האולימפיה בפריז. זה היה ב-1962. הוא היה אז באמצע שנות העשרים לחייו וכבר ביסס את מעמדו כמבצע הבולט ביותר של המוזיקה התימנית בארץ. לפריז הוא נסע עם להקת המחול "הפעמונים", אבל באותו ערב באולימפיה – במופע רב-משתתפים, בהם שארל אזנבור ותזמורתו – הוא הופיע בלעדיה. למעשה, הוא היה האמן היחיד שהופיע לבדו על הבמה, ללא ליווי. "כשהגיע תורי לעלות, מנהל הבמה שאל אותי 'מסייה עמרם, איפה האורקסטרה שלך?' אמרתי לו 'זאת האורקסטרה שלי', והצבעתי על הפח שלי", מספר עמרם (פח, כמו זה שמשמש לאחסון כמות גדולה של חמוצים, הוא הכלי העיקרי במסורת המוזיקלית של יהודי תימן - ב"ש). "מנהל הבמה אמר 'אתה בטוח?' אמרתי 'ב-100 אחוז'. עליתי, שרתי את השירים שלי, וכשירדתי הוא ניגש אלי ואמר 'לא תיארתי לעצמי שאתה לבדך מסוגל להוציא מהקהל את מחיאות הכפיים האלה. מה שלא מחאו לאחרים, מחאו לך'".

תגובות