פט שופ בויז בפארק הירקון: שם הקוד - אהבה - מוזיקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פט שופ בויז בפארק הירקון: שם הקוד - אהבה

לכתבה
ההופעה של הפט שופ בויז, אמשדודו בכר

ה״פט שופ בויז״ נופלים תחת הקטגוריה של ״להקות שמכילות את כל המרכיבים שאני אוהב, ולמרות זאת לא התחברתי אליהן״. אך הופעה חיה יכולה להשלים את הפאזל של להקה שלא הבנת כל החיים

28תגובות

אם היה מקום לספק שמדובר במופע פארק רנדומלי ולא מסיבת הסיום של מצעד הגאווה, הוא נעלם בעשר השניות הראשונות. הפתיחה, ״אינר סנקטום״, נתנה בביט חד-משמעי של רייב. ואז ישר ״איי גאט דה בריינס, יו גאט דה לוקס״, ונעלמו גם הספקות באשר לענייני ליפ-סינק מול שירה חיה. פט שופ בויז שרים לייב. זה ניכר בזיופים קלים של ניל טננט, שהסתדרו ברגע שהם ככל הנראה התחילו לשמוע את עצמם, ואז נותר רק להתהפנט מהקול האיקוני.

זה הרגע להזכיר שה״פט שופ בויז״ נופלים תחת הקטגוריה של ״להקות שמכילות את כל המרכיבים שאני אוהב, ולמרות זאת משום מה מעולם לא התחברתי אליהן״. ואל תתחילו איתי עם טוקבקים של ״למה שולחים כתבים לסקר להקות שהם לא אוהבים״. כי זו אי הבנה מוחלטת של עבודת המבקר, הרשו לי להתנשא לרגע. זה לא עניין של טעם אישי. אתה יכול להסיק אם הופעה עובדת או לא גם אם מדובר בלהקה שאין לך כוח אליה כשאתה על אזרחי. והנסיון מלמד שגם היום, לא משנה מה, הופעה חיה יכולה להיות החוליה החסרה שמשלימה את הפאזל בקשר ללהקה שלא הבנת כל החיים. במקרה של פט שופ זה אפילו יותר מזה, כי אמנם הייתי אדיש אליהם כל חיי, אבל יחד עם זאת רחוק מאד מלסלוד מהם או לחשוב שמשהו יסודי בעשייה שלהם לוקה בחסר, או מזויף, או שהם סתם לא כותבי שירים מספיק טובים. אין שום שאלה בכלל שמדובר בלהקה מושלמת עם סאונד שאין דומה לו.

ההופעה של הפט שופ בויז, אמש
דודו בכר

וזה הרגע להקדיש את הטקסט הזה לכותבים שעבודתם מבוססת על פופוליזם לעומתי ועל לירוק על ציפור נפשם המוזיקלית, הקולנועית או האחרת של חבריהם וקוראיהם, בידיעה שמדובר ביריקה ולא בחיווי דעה תמים ואמפירי. אי אפשר להיות מוקף באנשים שלהקה או במאי או אמן כה חשובים להם, מבלי לכבד את האהבה שלהם. וזו מילת המפתח: אהבה. איך מישהו יכול לקרוא לעצמו אוהב מוזיקה ולהעדיף לבוז למשהו שהוא איקוני בעיני אחרים. לדעתי עדיף לגשת לזה בתחושה שיש סיכוי ממש טוב שאני זה שמפספס משהו. לא מתוך צניעות מזויפת אלא מתוך תאווה: תמיד כיף להוסיף אהבה חדשה לארסנל, בניגוד להתבצרות במה שאתה סגור על עצמך כמחובר אליו.

בזמן שאני חופר לעצמי בראש ולכם בדיעבד, הבויז כבר סיימו עם ״פופ קידס״ החמוד מהאלבום האחרון ועוד כמה, ואויה, מסתבר שמחשבתי נודדת, כלומר יש נפילת מתח רצינית אחרי פתיחה מצוינת. עלייה מסתמנת כשבאוזניי מהדהד ״אהבה היא קונספט בורגני״, שמקבל את הכפילות הפט שופ בויזית הנפלאה שלו. סיסמה מהפכנית, אנטי פטריארכלית ממש, שמושרת במתיקות הקטיפתית של טננט בתוך שיר שלא אתפלא אם היה שיר החתונה של כמה וכמה זוגות ממש ביום הגאווה שעבר עלינו לטובה ובשלום. אנטי רומנטי וסופר רומנטי בעת ובעונה אחת. חשוב לי להסב את תשומת לבכם, אגב, לכך שלפני מספר שורות השתמשתי במלה מהשורש פ.ל.א בהקשר של להקה שאף פעם לא עשתה לי את זה. הנה זה קרה! איט איז האפנינג אגיין! הבנתי משהו חדשששששש.

ממשיכים ל״ניו יורק סיטי בוי״, ״סה אה וידה אי״ ו״לאב קאמס קוויקלי״. אווירת הרייב שנות אור מאחורינו. נותרנו עם מתיקות אייטיז מערסלת, ואני לא מתלונן. לא רק שאני לא מתלונן, עברתי לפאזת מעריץ. אני מחכה ללהיטים. רוצה ״ווסט אנד גירלז״ ו״גו ווסט״. יאללה נערי חנות חיות המחמד מלחמהההההה! זהו, אני בפנים. מי היה מאמין. איזה כיף לי. הערה טכנית הפקתית: אין גולדן רינג! ההשפעה של זה על האווירה משמעותית ומורגשת. האווירה נינוחה. גולדן רינג זו רק לכאורה פריבילגיה, כי האווירה בתוכו תמיד מתוחה, לחוצה, מלאת פאסיב-אגרסיב. כל זה פשוט לא בנמצא הערב. הוויתור של ההפקה על תמחור פריבילגי משתלמת, כי איכות החוויה משודרגת ולכולם. קורבין לשלטון! במחשבה שנייה אולי זה קשור לזה שלא נראה שהאירוע קרוב לסולד אאוט. כאילו, היתה חניה בחניון של גני יהושע בשמונה וחצי!

והנה ״ווסט אנד״, ובטיימינג של קיץ האהבה אני בדיוק נתקל בחברה הכי טובה שלי בעיר. ככה בתוך ההמון (בסדר, לא סולד אאוט, אבל יש פה 7,000 איש) אנחנו מתחבקים והיא אומרת ״כל מה שטוב במקום אחד". מה אמרתי קודם? שם הקוד אהבה.

ההופעה של פט שופ ביוז בפארק הירקון, אמש
דודו בכר

מקץ כמה דקות מטושטשות אופורית שאני לא זוכר מה התרחש על הבמה במהלכן, יש חזרה לרייב של ההתחלה. אה, כן, יש תאורה פסיכדלית. ויש להקה שלמה על הבמה. 

הביצוע של ״סדום ועמורה״ הוא שיא ההופעה. נכון לרגע זה. לא! זה ״איטס אה סין״! הקהל מתפוצץ. מולי נפתח מעגל הורה אלים של חבורה של בנות. גבירותיי. ״פט שופ בויז״ הם מכונת תעמולה רצחנית של פופ טוטליטרי. כל חיי היו טעות. הלב שקפא הפשיר. אולי אני מגזים? פעם אחרונה שציטטתי שורה משיר של אהוד בנאי היתה אחרי הופעה של פי.ג׳יי הארווי. אוקיי, הגזמתי. אבל זה מוצדק על ידי השמחה של להכניס אורחים מוזיקליים כה חמודים לחיי. יחד עם זאת, העיבוד המחודש ל״גו ווסט״, החוליה החסרה הקלאסית שבין דיסקו (״אנשי הכפר״) לדאנס, והכי קרוב, בגירסה האולפנית, של הפט שופ ל״לאיבאך״ (הלהקות הרבה פחות רחוקות זו מזו ממה שאני עצמי נתתי לעצמי לחשוב כל חיי), טיפה פחות דורסני מהמקורי, אבל עדיין מרים כהלכה בפזמון החותם.

הדרנים. ״דומינו דאנסינג״ מלטף. ו״יו וור אולווייז און מיי מיינד״ מתכוונן לי בראש אל החברה מ״ווסט אנד גירלז״ והחיבוק ממקודם. מה עוד אבקש? אלביס המלך. הפועל תחזור לליגת העל בסערה. הכל אפשריייייי!

ההופעה של הפט שופ בויז, אמש
דודו בכר

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות