זה מתוסבך: חמי רודנר חוזר לשירים של "השדים"

להיטים על תשוקה וחרטה, חלומות וסיוטים שעברו הנפשה ופנינים שקצת הלכו לאיבוד בעיבוד. 25 שנה אחרי צאתו, חמי רודנר חוזר לשירים של "שדים", אלבומה השני ואולי העמוק ביותר של "איפה הילד", שנולד מאלרגיה למיינסטרים בשיא הצלחתה

חמי רודנר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"איפה הילד" (מימין: אסף מרוז, חמי רודנר, אופיר בן עמי ואסף שריג). שלושה ילדים קיבוצניקים עם בעיות וחיפאי שפוי אחד
"איפה הילד" (מימין: אסף מרוז, חמי רודנר, אופיר בן עמי ואסף שריג). שלושה ילדים קיבוצניקים עם בעיות וחיפאי שפוי אחד צילום: רוני רודנר

שנת 1993 היתה שנה רבת תהילה, בשבילנו ובשביל כל החבר'ה האחרים מהסצינה. את השירים ל"שדים", שיצא באותה שנה, כתבנו והקלטנו בתקופה שבה היינו ממש רוק סטארז, גרסת הניינטיז בישראל. שלושה ילדים קיבוצניקים עם בעיות (אסף שריג, אופיר בר עמי ואנוכי) וחיפאי שפוי אחד (אסף מרוז), שבעיקר התבלבלו מאוד מהקונפטי המוזהב שנפל עלינו משום מקום. ההופעות היו מפוצצות, התקשורת רצתה עוד ועוד, נערות במיני ונעלי פלטפורמה היו רודפות אחרינו בקניונים ומטלטלות את הוואן שלנו כקליפת אגוז — רק להיות חלק מהדבר הזה. 

המפגש עם המיינסטרים והחיבוק התקשורתי יצר אצלי אלרגיה ששרידיה עדיין בדם שלי. רציתי להגיד משהו, רציתי שיקשיבו ומה שקיבלתי זה את הצ'אפחה הישראלית המפורסמת — מהתקשורת בעיקר. התהילה היתה דבר טראומטי. חש לא מובן, אבוד בתרגום, מבין שנועדתי להיות כזה — בהצלחה ובכישלון. בהופעות בקריות או באר שבע ראיתי את הבלוף. את עדרי הקהל, חלקו משועמם חלקו אלים, שבא כי "זה מה שקורה עכשיו!", כי כך אמרו לו בערוץ 2 החדש וב"מעריב לנוער". חלק מאלה שבאמת התחברו אז באים היום להופעות. הם לא עשרות אלפים אבל ההקשבה שלהם שווה זהב. הם כן מבינים. 

"שדים", האלבום המלא. המחוייבות לאחידות היתה ונשארה רחוקה מהם, לטוב ולרע

בשיא, כראקציה לכאפת ההצלחה, כתבתי שירים שהיו אפלים יותר ופסימים יותר משירי האלבום הראשון, "זמן סוכר" שהתקבל במחיאות כפיים. "שדים" הוא אחיו הצעיר והמתוסבך אך אולי גם העמוק יותר. 

אמרו שהחזון המקורי הוא להקה של שלושה סולנים. לי זה היה נוח, לקחת צעד אחורה. בחמישה שירים ב"שדים" אני לא הסולן ובאחד אני שר שווה בשווה עם אסף. הוא היה בפריחה אדירה כמלחין ואת שני הלהיטים הגדולים של האלבום, "מישהו שומע אותי" ו"לבן בחלום שחור", הוא הלחין. אופיר הבריק עם "אהובה הקטנה" ו"נכנס בך השד". 

נכנסנו להקליט 12 דמואים לייב באולפן. חיים שמש מ"הד ארצי" חש שזה לא מספיק, אז נכנסנו לעוד סשן. אנחנו נשמעים שם רעבים ואגרסיבים, בכושר שיא. ריבוי ההקלטות של הפרה־פרודקשן הוביל בסופו של דבר לאלבום מאוד ארוך — יותר מ–15 שירים, שבעים פלוס דקות של מוזיקה. יש שם פנינים שקצת הלכו לאיבוד בעיבוד, כמו "קרן" ו"סנוורים", וגם מניפה סגנונית רחבה מאוד. המחוייבות לאחידות היתה ונשארה רחוקה מאיתנו לטוב ולרע. 

משמאל: חמי רודנר  ואופיר בן עמי
משמאל: חמי רודנר ואופיר בן עמיצילום: רוני רודנר

מבחינה סגנונית יש ב"שדים" את הגראנג' המחאתי ("ישראליאנה", "הבלדה על פגום", "נכנס בך השד"), פאנק ("השדים הירוקים"), בלדות לב שבור ("כדורגל", "למי", "קרן"), גותיות שצצה השד יודע מאיפה ("לבן בחלום שחור"), אהבה למוזיקה שחורה ("בתוך התחתונים", "מישהו שומע אותי"), פסיכדליית סיקסטיז ("אמצע הקיץ"), אייטיז ("אהובה הקטנה") ובלוז ("מסמרים חלודים"). 

בכל השירים יש שדים חורצים לשון ומטריפים את הדעת: תשוקה, חרטה, חרדה, התעללות, התאבדות, מוות ואהבה. כשהאזנתי לו אחרי כל כך הרבה שנים — בדרך כלל אני לא מאזין לאלבומים של עצמי אחרי סיום ההקלטות — מצאתי בו המון פגמים שעשו אותו כל כך יפה לאוזניי. מי מרשה לעצמו להישמע פרום היום? ההאזנה משאירה רושם של אומץ לקפוץ לבארות תודעה אפלים, להנפיש חלומות וסיוטים, אומץ שנראה כל כך חריג בימינו עם כל שירי התודה לאלוקים וההעצמה העצמית. את הבד־וייבז האלה עזרו לנו ליצור גם יובל שפריר המפיק המוזיקלי שזרם על ההתפזרות שלנו והצליח להדקאותנו עדיין כלהקה, ואיל דפנא הטכנאי המוכשר שעשה מזה סאונד בלתי נשכח.

"איפה הילד". בחרצו לשון והטריפו את הדעת
"איפה הילד". בחרצו לשון והטריפו את הדעתצילום: מירי דוידוביץ

"בתוך התחתונים"

אחד השירים שאניהכי אוהב לבצע בהופעה הוא "בתוך התחתונים". את המנגינה חיבר אסף שריג ועליה כתבתי את המלים. את הטקסט צריך לקחת בהומור המתבקש — פנטזיה ארוטית עם פאנץ' ליין א־לה ביאליק. מה שבאמת מקסים אותי בשיר הזה זה שהוא הכי קרוב למוזיקה שחורה שהגענו אליו.

זה לא סוד שבשביל הרבה מוזיקאים המכה שאליה אנחנו מתפללים היא הסול והפאנק השחור, אפילו אם אנחנו רוקיסטים ישראלים מהקיבוץ. לחיזוק האלמנט השחור הבאנו את אברהם פלדר בחצוצרה ויוסי רגב בטרומבון. שיר של שמחה טהורה וכיף. 

איפה הילד - "בתוך התחתונים"

"מישהו שומע אותי" 

אחד השירים הכי מדויקים שלנו וכנראה ההקלטה הכי טובה שלנו. הכל התחיל בג'אם בימים המאוד מוקדמים בתל אביב. אסף שריג, אז עדיין עוד חייל באפטרים, הביא את הבייס־ליין ואני אילתרתי מלים. זה היה כל כך פשוט שלא האמנו שהוא בעל ערך בכלל.

זנחנו את השיר בכל תקופת הפרה־פרודקשן לאלבום הראשון "זמן סוכר" ואז הוא פתאום צץ חזרה על דעת עצמו. גם כאן יש זיקה רבה למוזיקה שחורה בבית, והפזמון הוא מפגן של עוצמה של להקה עם ביטחון עצמי וכיף.  

איפה הילד - "מישהו שומע אותי"

"השדים הירוקים"

אסף שריג מזכיר שבאמצע הניינטיז היתה תקופת שיגעון החייזרים. כל שבוע מישהו צפה, נחטף או סתם שוחח עם חוצנים. כך נולד השיר "השדים הירוקים". מעבר לפארודיית החייזרים זה גם היה ניסיון שלנו לעשות מחווה אוהבת לפאנק של סוף הסבנטיז שגדלנו עליו.

זהו אחד השירים הכי מהירים שלנו עם פזמון שמתבסס על מרווחים מאוד דיסוננסים. ראויה לציון תרומתו של אילן גרין מ"נקמת הטרקטור" שניגן על קלידים גם כאן ובכל האלבום.

איפה הילד - "השדים הירוקים"

"אהובה הקטנה"

אופיר (בן עמי, גיטריסט ההרכב) מספר כי בתחילת השרות הצבאי, הוא מצא את עצמו יושב בהמתנה במשאית צבאית, מול התחנה המרכזית בבאר שבע, משרבב מלים על חתיכת נייר. "תחושות ורגשות שהציפו אותי לעיתים קרובות נבעו מחוויות שעברתי בתקופת היסודי והתיכון בקיבוץ של שנות ה–70 וה–80. גדלנו יחד בבתי הילדים בימי הלינה המשותפת ובהמשך ב״שכונת הנעורים. בסך הכל היה נחמד, נעים ומעצים אבל השיטה לא עבדה לטובת כולם. למי שהיה נורמלי ומקובל, החיים היו טובים, אבל אם מישהו היה שונה או קצת מוזר, הוא שילם על זה מחיר יקר". 

"כמעט בכל שכבה היה איזה ילד או ילדה שהיו ממש ממש לבד", ממשיך אופיר. "הם היו דחויים בצד בלי אף אחד. עצובים ועזובים, ללא חברים וללא ההורים שהיו רוב הזמן בעבודה. לא תמיד היו מבוגרים שיגנו עליהם מאימת המופרעים. היו שמות גנאי וחרמות, אלימות והשפלות ועוד דברים די איומים. קרבנות של השיטה. ליבי תמיד היה עם הילדים שנפגעו ובשיר רציתי לזעוק את זעקתם. באותה שנה בה האלבום יצא קיבלתי, דרך חברת התקליטים שלנו 'הד ארצי', מכתב מצמרר ומרגש מילדה שכתבה לי שהשיר הזה הוא ממש סיפור חייה, וששמה היה באמת: אהובה. המכתב שמור אצלי עד היום".

איפה הילד - "אהובה הקטנה"

"לבן בחלום שחור"

אמן ידוע שהיה חלק מהחבורה והתגורר אתנו ב"קומונה" ביוחנן הסנדלר ביקש מאסף שריג להלחין לו טקסט. הוא השמיע לי בגאווה את השיר ואני חייכתי והנהנתי. כשהוא סיים מלמלתי משהו, ברחתי לחדר אחר, התקשרתי לאסף ואמרתי לו "אתה קולט שנתת את הלחן הכי טוב שלך למישהו אחר! בוא נתערב שתוך חמש דקות אני כותב טקסט יותר טוב!".

וככה, מתודלק בעצבים, כתבתי את הטקסט של "לבן בחלום שחור" בחמש דקות. יכול להיות שחלק מהאפלוליות שיש בשיר הזה קשורה לעצבים שבו הוא נכתב. בכל אופן אחד ה–שירים בשבילנו. 

איפה הילד - "לבן בחלום שחור"

"איפה הילד" יחגגו 25 שנה ל"שדים" ב-7 בפברואר בבארבי בתל אביב 

-----------------------------------------------------

אלבום גדוש ביצרים | בן שלו

אפשר ללמוד הרבה על ההוויה של "שדים", אלבומה השני של "איפה הילד" מ-1994, על סמך צפייה בשני קליפים של הלהקה שצולמו בהפרש של כמה חודשים ב-1993. הקליפ של "מה שעובר עלי", מתוך אלבום הבכורה "זמן סוכר", מראה את הלהקה מנגנת על גג בתל אביב מול כמה עשרות חברים ובני משפחה. זאת "איפה הילד" שבריר שנייה לפני ההצלחה. הקליפ של "מישהו שומע אותי", שיצא כסינגל כמה חודשים אחרי "זמן סוכר", כבר נראה אחרת לגמרי. מועדון רוקסן מפוצץ בקהל משולהב. לפנינו להקה אהודה, אפילו נערצת, וחבריה, ובעיקר הסולן שלה, מתנהגים בהתאם. בסוף הקליפ רואים את חמי רודנר ובת זוגו אז איגי וקסמן יוצאים מהמועדון, נכנסים למונית ומתנשקים שם בלהט כמעט מביך. רודנר נראה הלום הצלחה. נדמה שהוודקה־תפוזים בחדר האמנים היא לא הדבר היחיד שעלה לו לראש. חוץ מאביב גפן זה הדבר הכי קרוב שהיה כאן באותה תקופה לרוק-סטאר.

והקליפ הזה צולם, צריך לזכור, לפני שיא ההצלחה של "איפה הילד". "זמן סוכר", חרף שלל הלהיטים שהיו בו, לא היה הצלחה מסחרית מיידית. הוא נהפך לרב מכר רק כמה חודשים אחרי צאתו, כש"מישהו שומע אותי" התפוצץ ברדיו וגרם למאסות של אנשים לקנות את אלבום הבכורה, שהשיר הזה לא נכלל בו. רק אז הורחבו מעגלי האהדה ו"איפה הילד" נהפכה לסיפור הצלחה כלל־ישראלי גורף. השאלה "מישהו שומע אותי?" כבר לא היתה רלוונטית. הרבה אנשים שמעו, אולי יותר מדי, ולא כולם הקשיבו. ובאותם ימים ממש, שהיו מן הסתם מבלבלים מאוד בשביל חברי הלהקה, מלאים באופוריה מצד אחד ובתיעוב מצד שני, נכתב והוקלט האלבום "שדים".

זה דלק טוב בשביל יצירה אמנותית. יש הרבה רגשות, חיוביים ושליליים, לפרוק על הנייר ועל סרטי ההקלטה. "איפה הילד" של "שדים" היא להקה רעבה־עדיין, וטעונה מאוד. שומעים את זה בצליל ושומעים את זה בשירים. בו בזמן היא כבר להקה משופשפת מאוד, מיומנת במובן הכי טוב של המלה. בשלב מסוים מפלס המיומנות יעבור את מפלס הרעב, כפי שקורה לכל להקה מצליחה, אבל אנחנו ב-1994, וזה עדיין לא קרה. ב-1994 גם היה עדיין ל"איפה הילד" תפקיד היסטורי מסוים של ממשיכת שושלת, שטען את העשייה שלה ברלוונטיות יתרה. הרוק הישראלי התהווה בסוף שנות השישים על הציר שבין תל אביב לקיבוץ. חברי "איפה הילד" אמנם שרו על אאוטסיידרים, ומן הסתם גם הרגישו כאלה, אבל הם היו אלה שלקחו את הסיפור המכונן של תל אביב והקיבוץ אל המציאות של שנות התשעים ואל צליל הגיטרות של התקופה. זה אולי לא מקרה שזאת היתה הלהקה שייצגה יותר מכל להקה אחרת את פריחת הרוק המקומי של תחילת-אמצע הניינטיז. "שדים", אגב, היה האלבום שבו הקיבוץ חטף מחברי הלהקה את האש הקטלנית ביותר. הוא מוצג בו כמקום אכזרי ורקוב עד היסוד.

איפה הילד היום. ב"שדים" הלהקה כולה היא הסולנית
איפה הילד היום. ב"שדים" הלהקה כולה היא הסולניתצילום: איליה מלניקוב

שדים, הוא אלבום גדוש ביצרים ובשירים. גדוש מדי. אפשר היה להפעיל את מספרי העריכה מעט יותר. עד אמצע האלבום "איפה הילד" הצליחה להעמיד רצף שירים טוב מאוד, עם סאונד קצת יותר בשרני וכבד מזה של "זמן סוכר" (לצד יציאות של כמעט-פסיכדליה רכה ואוורירית), אבל בסביבות נקודת האמצע, ברצף של "מסמרים חלודים", "ישראליאנה" ו"כדורגל", האלבום מתחיל לגלוש מהסיר. המוזיקה לא מספיק טובה על מנת לשאת את המחשבות הבלתי מסוננות של רודנר על כוכבות ועל ישראליות. אחר כך – אמאל'ה! – מגיע "בתוך התחתונים" המביך.

ואז, כשנדמה ש"שדים" התרסק לתוך קיר של העדר צנזורה עצמית, זוהרים פתאום שניים מהשירים היפים ביותר באלבום, שגם מחזקים את המסגור שלו כאלבום שוויוני יותר מ"זמן סוכר", ולא רק בשל הלחנים המנצחים של אסף שריג לשני השלאגרים של האלבום. "נכנס בך השד" הנהדר, שאף פעם לא יימאס לשמוע את הפזמון שלו, חוזר לסאונד הרזה של אלבום הבכורה, אבל בהובלתו הבלתי צפויה של אופיר בר-עמי, ו"אמצע הקיץ" הוא שיר מצוין מבוסס הרמוניה קולית, ללא סולן מזוהה. הלהקה כולה היא הסולנית. לשני השירים האלה ביחד יש 5,000 צפיות ביוטיוב. הרצון לשמוע אותם בלייב הוא אחת הסיבות העיקריות לסור להופעת ה-25.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ