קורין אלאל: "הבנתי שכבד לא עובד, ויצאתי לחפש מלים אחרות"

מדוע סוסים שמדברים עברית דיברו לליבה, איזה טיפ קיבלה מיהודית רביץ ולמה לא תפסיק לשיר את "ארץ קטנה עם שפם". לרגל מופע 30 ל"אנטארקטיקה", קורין אלאל שבה לסיפורים שמאחורי האלבום ששם אותה במרכז הבמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קורין אלאל. חלק משירי "אנטארטיקה" נותרו רלוונטיים לא פחות מכפי שהיו כשהוקלטו
קורין אלאל. חלק משירי "אנטארטיקה" נותרו רלוונטיים לא פחות מכפי שהיו כשהוקלטוצילום: מגד גוזני
בן שלו
בן שלו

שלושים שעות אולפן — זה הזמן שנדרש לקורין אלאל כדי להקליט את השירה ב"אנטארקטיקה". השיר, לא האלבום. שותפיה של אלאל לעשיית האלבום, ובעיקר המפיקה יהודית רביץ והטכנאי יעקב מורנו, היו מרוצים מהטייקים שהיא הקליטה, אבל היא הרגישה שמשהו לא בסדר. "כל יום הייתי מגיעה לאולפן, ויהודית ומורנו כבר היו תופסים מראש מחסה מתחת לקונסולה — מה יקרה הפעם?" צוחקת אלאל.

בוקר אחד, לפני שיצאה לאולפן כדי להמשיך להתגושש עם השיר ועם רביץ ומורנו, צילצלה אליה דפנה דקל. דקל הקליטה שיר שאלאל הלחינה ורצתה להשמיע לה אותו. "שמעתי אותה שרה ומשהו לא הסתדר", מספרת אלאל. "אמרתי לה 'מאמי, הנשימות לא נכונות'. היא לקחה אוויר במקומות הלא נכונים. ואז נפל לי האסימון. זאת הבעיה שלי עם 'אנטארקטיקה'! מיד חיפשתי בבית את הקסטה שעליה הקלטתי את הלחן כשכתבתי אותו. הקשבתי לה. בדיוק מה שחשבתי.

"אנטארטיקה" בהופעה. המשפט הראשון נצרב בזיכרון המוזיקלי הישראלי כהצהרת פתיחה מרהיבה

"כשכתבתי את הלחן והקלטתי אותו בבית, לקחתי את הנשימה הראשונה רק אחרי שני המשפטים הראשונים", ממשיכה אלאל. היא מדגימה: אין סוסים שמדברים עברית / אין אנשים שלא מתים — נשימה — חפש באנטארקטיקה. "ומה עשיתי באולפן?", אומרת אלאל ושרה: אין סוסים שמדברים עברית — נשימה — אין אנשים שלא מתים — נשימה — חפש באנטארקטיקה. "כשנושמים רק אחרי המשפט השני, זה מושך ומושך — ואז המסקנה! ככה זה צריך להיות", היא מסבירה. "לא לעצור את זה קודם. למשוך ולמשוך ולמשוך, ואז — בום! באתי לאולפן, כולי מבסוטה, ואמרתי ליהודית ומורנו: 'תקומו, תקומו. הבנתי. שבו ותקשיבו'. שרתי וזהו".

ההתעקשות השתלמה

ההתעקשות של אלאל השתלמה. המשפט הראשון של "אנטארקטיקה" נצרב בזיכרון המוזיקלי הישראלי כהצהרת פתיחה מרהיבה; השיר עצמו, שהיה ללהיט ענק, העלה את אלאל אל מרכז הבמה של המוזיקה הישראלית; והאלבום כולו היה לאלבום הדגל שלה ולאחד האלבומים הטובים ביותר שנעשו כאן בשנות ה–80. בתקופה שבה הרבה מאוד אלבומים נחגגים ומועלים על נס כשמציינים 20 או 30 שנה לצאתם, ההופעה הקרובה שתחגוג 30 שנה ל"אנטארקטיקה" (היא תתקיים ב–12 ביוני בפסטיבל מג'סטה במרכז האמנויות אלמא שבזכרון יעקב), היא אחת מההופעות המוצדקות ביותר, אם לא המוצדקת מכולן.

לא שהאלבום הזה הוסר אי פעם מסדר היום. אלאל שרה את רוב השירים שלו כמעט בכל הופעה שלה. חמישה מתוך שמונת שירי האלבום — שיר הנושא, "ארץ קטנה עם שפם", "התעשייה האבירית", "הטבעת נפלה" ו"שיר לשירה" — הם משיריה האהובים ביותר. חלקם נותרו רלוונטיים לא פחות מכפי שהיו כשהוקלטו. "אני זוכרת שמישהו אמר לי פעם 'תפסיקי כבר לשיר את 'ארץ קטנה עם שפם'. יש לו כבר זקן, לשיר הזה'", אומרת אלאל. "אמרתי לו 'אבל 'כל המקומות קדושים' — זה לא עובר. הלוואי שהיינו מפסיקים לחשוב מה קדוש ומה לא, ובמקום זה פשוט חיים. מה לעשות שזה עוד לא עבר".

אלאל עם אבשי כספי (מימין) וערן צור שהופיעו עמה בסיבוב ההופעות של האלבום. בהמשך היא הפיקה את אלבומם הראשון כ"כרמלה גרוס ואגנר"
אלאל עם אבשי כספי (מימין) וערן צור שהופיעו עמה בסיבוב ההופעות של האלבום. בהמשך היא הפיקה את אלבומם הראשון כ"כרמלה גרוס ואגנר"צילום: טלי שני

ההבנה הפתאומית בנוגע להקלטת השירה בשיר "אנטארקטיקה" היא אחת משרשרת של הבנות־פתאום שסללו את הדרך לעשיית האלבום, מספרת אלאל. כשהיא נשאלת אם היא זוכרת מה היה הרגע שבו "אנטארקטיקה" התחיל להתהוות, היא אומרת "בטח. כאילו זה היה אתמול". היא נסעה במכונית ושמעה ברדיו ראיון עם אדם כלשהו, שעד היום היא לא יודעת מי הוא (היא פתחה את הרדיו באמצע הראיון). היא נדהמה כששמעה אותו אומר "בגלל השירים האלה ארץ ישראל תיפול". "אלה היו שירים של 'משינה' ואדם", היא אומרת. "הוא לא דיבר על השירים עצמם, אלא על הצורה שבה הזמרים שרו. יש בארץ רק שני זמרים ששרים נכון, הוא אמר. שושנה דמארי וזוהר ארגוב. רק הם מבטאים נכון ח', ע' ור'. ואז חשבתי לעצמי: אם האיש הזה היה שומע אותי שרה, הוא היה מזדעזע. אין לי ח', אין לי ע'. יש לי רק ר'".

אלאל, כמו רוב הזמרים הישראלים בשנות ה–80, שרה ר' לשונית. רק בשנות ה–90 זמרים הפסיקו לשיר כך והתחילו לשיר ר' גרונית, כמו שמדברים. "כשהייתי קטנה אמרו לי 'אם לא תשירי ר' כמו שצריך, לא תהיי זמרת. זה היה קשה, אבל הרגלתי את עצמי", אומרת אלאל. כמובן שהר' שלה, כמו כל דבר אחר אצלה, לא נשמעה כמו הר' של כולם. היא היתה קוצנית ודוקרת, לא לגמרי תקנית. אבל בשבילה זאת היתה התיישרות לפי התקן. "ברגע ששמעתי את האיש ברדיו", היא אומרת, "אמרתי לעצמי: אפילו עם הר' שלי, שהיא כאילו נכונה, הוא יחשוב שבגלל זמרים כמוני המדינה תיפול, אז עדיף שום דבר מקצת. אני מורידה את הר'. וככה התחיל 'אנטארקטיקה'".

הבנה שנייה שהובילה ל"אנטארקטיקה" היתה קשורה לנושאים ולנימה של השירים שאלאל רצתה לשיר. הם היו שונים בצורה מובהקת מהנושאים והנימה של שני אלבומיה הראשונים. "התקליט הראשון ('מותק', שיצא ב–1984) היה באווירה של 'אל תפגעו בי'", היא אומרת. "בתקליט השני ('פירות אסורים', 1987) היתה הרבה מלחמה, זה היה אחרי מלחמת לבנון. יוסי חרסונסקי כתב אז ביקורת שהשפיעה לי על כל החיים", אומרת אלאל. "הבנתי ממנה שבארץ שלנו אי אפשר לכתוב אחד לאחד על מה שקורה. זה לא שצריך להתעלם מהמלחמה ומהסבל היומיומי של אנשים. צריך לשיר על הקושי, אבל לא עם כל הכאב וכל הכובד, אלא בציורים. הבנתי שכבד זה לא עובד. זה מה שהוביל אותי לחפש מלים אחרות".

"אני זוכרת שמישהו אמר לי פעם 'תפסיקי כבר לשיר את 'ארץ קטנה עם שפם'. יש לו כבר זקן, לשיר הזה'", אומרת אלאל. "אמרתי לו, אבל 'כל המקומות קדושים' — זה לא עובר"

"ארץ קטנה עם שפם"

המלים הראשונות שהיא מצאה הן אלה שפותחות את האלבום. היא שאלה את הפזמונאית חנה גולדברג אם יש לה שירים בשבילה, וגולדברג הזמינה אותה והראתה לה טקסטים. "הדבר הראשון שנפלתי עליו היה 'אין סוסים שמדברים עברית'", מספרת אלאל. 'אמרתי לחנה 'ואו, מה זה?' והיא אמרה שהיא כתבה את זה למישהו שהחליט לא לקחת את השיר. ידעתי מיד שבשבילי זה הכי מתאים. זאת היתה השאלה הראשונה ששאלתי כשעליתי לארץ — באיזו שפה מדברות החיות פה?"

לצד שני שירים של חנה גולדברג, יש ב"אנטארקטיקה" שלושה שירים של מאיר גולדברג, גם הם שירי מפתח באלבום: "התעשייה האבירית", "הטבעת נפלה" ו"ארץ קטנה עם שפם". אלאל מספרת שהתקשתה להלחין את "ארץ קטנה" בגלל המשפט "חצי סיכה על מפת העולם". "כבר היה לי את הפזמון, אבל הסיכה הזאת הפריעה לי", היא אומרת. "בדמיון שלי ראיתי סיכה שחורה כמו שהספריות שמות. קשה לי עם הסיכה הזאת. זה הוציא לי את כל העניין של השיר. אני זוכרת שביומולדת שלי עשיתי חגיגה בבית שלי ביפו, ואחרי שכולם הלכו החלטתי שאני מתיישבת על השיר. זה לא הצליח. בסוף, מאוחר בלילה, יצאתי עם הכלבה. בדקתי את תיבת הדואר, ומה אני מוצאת שם? מעטפה מחברה שלא הגיעה ליומולדת ובתוכה סיכת זהב. וזהו. זה שינה הכל. אמרתי לכלבה 'יאללה, תעשי מהר', רצתי הביתה ובום, השיר יצא".

אלאל מספרת שהיא חתרה ב"אנטארקטיקה" להלחנה פשוטה ככל האפשר. לשם כך הורידה מהגיטרה שלה את המיתר הגבוה ביותר, מיתר מי. "המי הגבוה הוא מיתר בעייתי", היא אומרת. "צריך לדאוג לו כל הזמן, לפתור אותו. וגם הבנתי שהוא גונב לי את הקול. כשהורדתי אותו יכולתי לדמיין שירים אחרים. אני חושבת שזה פתח לי חיים חדשים בהלחנה. יכולתי לעוף על הגיטרה".

חנה גולדברג
חנה גולדברגצילום: ללא קרדיט

יהודית רביץ, אומרת אלאל, עודדה אותה אותה להלחין בצורה מינימליסטית ככל האפשר. "אני ממילא כזאת", היא אומרת. "אני אוהבת מוזיקה שהיא.... 'אנגלית' אני קוראת לזה. לא אמריקאית, לא בומבסטית. קצת שנותן הרבה. אתה רואה את התמונה בלי הרבה סימנים".

אם כי ב"אנטארקטיקה" השיר יש רוחב יותר אמריקאי.

"כן, הוא יותר גדול מהשירים האחרים. גדול אבל קטן. לא מפוצץ. ביחס אליי הוא גדול. היינו מאוד קמצניות על האינפורמציה, יהודית ואני".

"אנטארקטיקה", שבו ניגנו נהדר אלונה טוראל, אלון הלל, בנצי גפני וארז נץ, היה האלבום הראשון שאלאל הקליטה בהפקה מלאה של חברת תקליטים, סי־בי־אס (היום אן־אם־סי). בשני האלבומים הראשונים היא לא היתה חתומה בחברה. "הם שמעו את השירים של 'אנטארקטיקה' ואמרו 'איזה יופי'", אומרת אלאל ומספרת שהאיש מסי־בי־אס אמר לה שאפשר לשמוע בהם שהיא עברה מבית שכור לבית שלה. "אולי היה בזה משהו", היא אומרת.

"הטבעת נפלה"

את הבנת בזמן אמת שהשירים האלה שונים מהאלבומים הקודמים?

"ראיתי שזה אחר. הרגשתי קל. זה כמו שכשאתה מכיר שפה טוב, אתה לא צריך לשבת על המלים ולדאוג שיבינו אותך. אין את הפחד הזה. אתה בטוח שיבינו אותך. אתה יכול לגלגל את השפה בכיף, להשתעשע".

להיט מיידי

"אנטארקטיקה" היה להיט מיידי. בתוך שבועיים נמכרו 20 אלף תקליטים. "זה היה מטורף, ומאוד משמח כמובן", אומרת אלאל. "אבל כשאתה צעיר כמו שהייתי אז, אתה יודע פחות להעריך את ההצלחה. כשאתה רואה הרבה קהל, אתה חושב שזה לתמיד. ב'שפת אמי' (האלבום הבא של אלאל, שיצא שנה אחרי '"אנטארקטיקה"), כשזה לא היה ככה, אמרתי 'היי, איפה הקהל של 'אנטארקטיקה'? נורא מהר מתרגלים לטוב. עם הזמן הבנתי שזה לא עובד ככה. בסך הכל נהניתי מאוד מההצלחה של 'אנטארקטיקה'. זה היה סוג של ניצחון".

הרעיון לחגוג 30 שנה ל"אנטארקטיקה" היה של שלומי שבן, המנהל האמנותי של פסטיבל "אלמא", והפקת המופע הופקדה בידיו של ערן צור, שניגן בלהקת ההופעות של אלאל בסיבוב של "אנטארקטיקה". בהופעה יתארחו ברי סחרוף, שהפיק ביחד עם אלאל את האלבום הראשון של "כרמלה גרוס ואגנר', להקתו של צור, ואסף אמדורסקי. אלאל מספרת שהיא מכירה את בני אמדורסקי, אביו של אסף, מילדות. "הדודאים" היו חברים של הוריה. "הם היו באים בימי שישי, כשאמא שלי היתה מכינה קוסקוס. הייתי מחכה שהם יבואו ומשמיעה להם שירים. הייתי בת 12–13, למדתי לנגן בגיטרה. בני תמיד היה אומר: 'קורין, מה הכנת לנו היום?' הם היו הקהל הראשון שלי, כשחושבים על זה".

יהודית רביץ. הפיקה את האלבום ועודדה את אלאל לכתוב בצורה מינימליסטית
יהודית רביץ. הפיקה את האלבום ועודדה את אלאל לכתוב בצורה מינימליסטיתצילום: עופר וקנין

ערן צור פטר את אלאל מהשתתפות ברוב החזרות להופעה. "אני צריכה לבוא רק לארבע החזרות האחרונות", היא אומרת. "אבל אני עובדת בבית, עם עצמי". תשומת לב מיוחדת היא מקדישה ל"בקרוב", שיר קודר מאוד שלא ביצעה מעולם בהופעות. מככבות בו המלים "בדידות", "כאב", "תוגה" ואפילו "אימה". כתב אותו אהוד מנור. "הוא התקשר יום אחד ואמר 'כתבתי לך שיר'", מספרת אלאל. ''הוא הקריא לי בטלפון. זה היה שונה מיתר שירי האלבום, שהיו עם חיוך. הייתי יותר שמחה בהשוואה לתקליטים קודמים. אבל הייתי גם עצובה, ורק אהוד קלט את זה. שאלתי אותו 'איך ידעת?'. הוא אמר: 'אני מרגיש אותך'".

אלאל לא צריכה לעבוד קשה כדי לזכור את האקורדים של "בקרוב". יש בו שניים. "אני מלמדת הלחנה באקדמיה למוזיקה בירושלים, ואחד הדברים הראשונים שאני אומרת לסטודנטים זה שלא עוזבים אקורד עד שמסיימים אתו", היא אומרת. היא לוקחת את הגיטרה האקוסטית שלה — יש בה שישה מיתרים: מתברר שהיא החזירה עם השנים את מיתר מי — ומתחילה לשיר את "בקרוב" וללוות את עצמה. היא מתחילה עם אקורד מי מינור ולא זזה ממנו. זה נמשך כך כמעט דקה — נצח במושגים של שיר. המלודיה מתפתלת, מסתעפת, הולכת לכל מיני מקומות מעניינים ולא צפויים, כמו שקורה בדרך כלל אצל אלאל, אבל האקורד נשאר אותו אקורד. רק כשהיא מגיעה למשפט "עוד רגע ואפרוץ בבכי", עמוק בתוך השיר, ההרמוניה משתנה.

"אני לא זזה מהאקורד כי אני מרגישה שיש לי עוד מה לקבל ממנו", היא אומרת. "זה כאילו בית של הצליל באותו רגע, ואם אתה משנה כל הזמן את הבית אתה לא מצליח לעקוב אחרי הצליל כי הוא כל הזמן עצבני. התרגיל הראשון שאני נותנת לתלמידים זה לכתוב שיר באקורד אחד".

קורין אלאל בצעירותה. לא רצתה להיות זמרת שבגללה ישראל תיפול
קורין אלאל בצעירותה. לא רצתה להיות זמרת שבגללה ישראל תיפולצילום: טלי שני

אלאל לא מלמדת רק באקדמיה למוזיקה, אלא גם במסגרות פחות מקצועיות. למשל חוג של "כתיבה יהודית" ביישוב גן יבנה. המשתתפים, כולם חובבים, העלו לפני כמה ימים מחזמר על פי מגילת רות, שעליו עבדו במשך חצי שנה בהדרכת אלאל. היא לא מצליחה להירגע ממה שקרה שם. אילו זה היה תלוי בה, חצי מהראיון היה מוקדש ליצירה הזאת. היא מראה צילומי וידיאו מהמחזמר ואומרת בהתפעלות: "האנשים האלה אף פעם לא היו על במה. ראיתי מה שהם הוציאו מעצמם. זה מדהים. אני נמצאת במקצוע הזה המון שנים וכזה דבר לא ראיתי. הם המציאו שלוש רותיות — רות המואביה, רותי שעזבה את הארץ לברלין, וזרות — אשה סודאנית שבאה לחפש פה עבודה. פשוט לא האמנתי. זה נותן המון כוח. זה ככה כשאתה נדלק, נכון? כל כך מעט נדלקים".

אלאל לא רק מלמדת, היא גם לומדת. דברים שלא קשורים למוזיקה. היא מספרת את זה כשהיא נשאלת על "התעשייה האבירית", ובאופן ספציפי על ההלחנה של המשפט הראשון בשיר. "הוא קיבל הזמנה לבנות ספינה" — יש שם איזו התרוממות אפופת ערפל של המלודיה. "ראיתי את הדגל של הספינה. בניתי במוזיקה את הספינה ואת התורן", אומרת אלאל. "אני יכולה לגלות לך שהיום אני לומדת להיות סקיפרית. עברתי את המבחן הראשון, בניסיון שני. עכשיו אני לומדת על מכונאות. נקווה שבסוף שנה הבאה יהיה לי רשיון".

אי אפשר שלא לשיר בתגובה את להיטו של רוד סטיוארט, "Sailing". "כן", מחייכת אלאל. "אני רגילה שחרטום הספינה זה משהו שנמצא בשיר. מי היה מאמין שזה יהיה חלק מהחיים שלי".

בין המוכר לחדשני

בנוסף להופעה שתחגוג 30 שנה ל"אנטארקטיקה", פסטיבל מג'סטה השני (שיתקיים בין 12 ל–16 ביוני; השנה הפסטיבל הוארך ביום) יציע כמה הופעות מסקרנות על הרצף שבין המוכר והאיקוני לבין החדש והמתנסה. 

שלומי שבן. מנהל את פסטיבל מג'סטה צילום: אורית פניני

אפרת בן צור תשיק את האלבום החדש והיפה שלה, "עיר מרוחקת"; נועם ענבר יעלה הופעת סולו שתכלול בין השאר לחנים שלו לשירים של ויליאם בלייק; קותימן והאורקסטרה שלו יארחו את הסקסופוניסט והזמר הנפלא אבטה בריהו; אוהד נהרין יעלה את מופע הקברט "פלייבק"; ומתי כספי יעלה אחרי הפסקה של כמה שנים את המופע שבו הוא מבצע משירי סשה ארגוב.  

"מג'סטה", בניהולו האמנותי של שלומי שבן (שיופיע עם אסף אמדורסקי ויעל קראוס ב"שרים החלונות הגבוהים") מכליל בגבולות הגזרה שלו גם מעט ג'ז ומוזיקה קלאסית. אחד ממופעי הג'ז המעניינים יהיה של תום אורן, פסנתרן צעיר שזכה לפני כמה חודשים בתחרות על שם תלוניוס מונק, שהיא התחרות היוקרתית ביותר בעולם הג'ז. אורן ינגן גרסאות אינסטרומנטליות לשיריו של ז'ורז' ברסנס.

בין שלל ההופעות מושכות הקהל נחבא לו בתוכנייה של מג'סטה קונצרט של נגנית העוגב היפנית הירוקו אינואה. הוא יתקיים בשעת בוקר ביום חול (חמישי הבא), אבל מי שיכול להרשות לעצמו להיות שם עשוי לחוות חוויה מוזיקלית יחידה במינה. אינואה תנגן את "La Nativite du Seigneur", יצירתו של המלחין הצרפתי הדגול אוליבייה מסיין. זאת מוזיקה שלא מהעולם הזה, שאי אפשר (או כמעט אי אפשר) לשמוע באולמות הקונצרטים. לאחרונה נוגנו בכנסייה בירושלים שני פרקים מתוך תשעת הפרקים שמרכיבים את היצירה האדירה הזאת. במג'סטה היא תנוגן במלואה. קשה לחשוב על סיבה מוזיקלית טובה יותר לקחת יום חופש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ