"השירה של ריי צ'רלס הצילה את חיי" - מוזיקה - הארץ
יותם זיו
יותם זיו

הברזילאים מכנים את שירתו "קול האלוהים". נוכחותה ויכולתו למתוח את גבולותיה, הציבו את מילטון נסימנטו לאורך השנים בשורה אחת עם ענקי המוזיקה הברזילאית, כמו אנטוניו קרלו ז'ובים, צ'יקו בוארקי, קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל — והבדילו אותו מהם באותה נשימה. לאחרונה, בגיל 77 ואחרי פסק זמן ממושך מהבמה, הוא שב אליה. כשהוא מלווה בתשעה נגנים מצליח המוזיקאי זוכה פרסי הגראמי למלא אצטדיונים בברזיל ודרום אמריקה. בקרוב, ב–30 ביוני, הוא גם יגיע להופעה אחת בישראל, שתתקיים בהיכל התרבות בתל אביב.

מילטון נסימנטו עם וויין שורטר הרבי הנקוק ואספרנזה ספלדינג. האמן האמריקאי שחשף אותו לעולם

שנות חייו הראשונות של נסימנטו, שכתב, הקליט וביצע לאורך הקריירה 28 אלבומים, לא בישרו על עתידו המזהיר. הוא נולד בשכונת עוני בריו דה ז'נרו, אמו היתה עוזרת בית וכאשר היה בן שנה וחצי היא נפטרה. הוריו המאמצים, לבנים, היו מעסיקיה של אמו, עובד בנק שגם לימד מתמטיקה ומורה למוזיקה שהיתה זמרת במקהלה. "בית הוריי המאמצים, ליליה וזינו, היה מאוד מוזיקלי", מספר נסימנטו, "מגיל שמעתי מוזיקה בכל הסגנונות – מוזיקה קלאסית, אמריקאית, ספרדית, קובנית וצרפתית".

עם כל הכבוד להוריו המאמצים, את חייו, ובפרט את ייעודו המוזיקלי, חב נסימנטו בראיון לאדם אחד — מי שהכניס את המוזיקה לביתם של מיליונים. "בגיל 13 היתה לי תוכנית רדיו שנקראה 'אתה מחפש את המוזיקה'", הוא נזכר בראיון, "במסגרת התוכנית נחשפתי למוזיקה ולשירה של ריי צ'רלס, וזה הציל את חיי. דרך ריי צ'ארלס גיליתי שגם גברים יכולים לשיר".

ריי צ'ארלס
ריי צ'ארלסצילום: AP

נסימנטו: "בגיל 13 היתה לי תוכנית רדיו שנקראה 'אתה מחפש את המוזיקה'. במסגרתה נחשפתי למוזיקה ולשירה של ריי צ'רלס, וזה הציל את חיי. דרך ריי צ'ארלס גיליתי שגם גברים יכולים לשיר"

איך הוא שר

והגילוי היה מרעיש. ב–63', כשהוא בן 21 בלבד ואחרי שהיה חבר בכמה הרכבי סמבה בעירו, הצטרף נסימנטו לתנועת Clube da Esquina, "מועדון פינת הרחוב" בתרגום חופשי, בה היו חברים מיטב המוזיקאים של ברזיל באותה התקופה. על רקע הדיקטטורה הצבאית השלטת הם יצרו צליל מהפכני, בשורת שנות ה–70' במוזיקה הברזילאית, שחגגה עשור קודם לכן את הבוסה נובה. ב–1972, כשיצא אחד האלבומים החשובים של ההרכב, "Clube da Esquina", נסימנטו היה כבר חתום על כמה מהלהיטים הגדולים ביותר בו. "זה אלבום שמונע מכוח ידידות ואהבה", הוא מצטנע כשהוא נזכר באותו אלבום מכונן, ומספר שהוא משקף יותר מכל את האווירה של חבורת המוזיקאים שניגנה בו יחד, שהחלה בבית קטן על שפת הים.

בשנים הללו החל מעמדו של נסימנטו להתבסס, בברזיל וגם מחוצה לה. מי שאחראי במידה רבה לפריצתו מחוץ לברזיל הוא הסקסופוניסט ויין שורטר, מנגני ומלחיני הג'ז הבולטים מאז שנות ה–60, עמו שיתף פעולה ב–74', באלבום "Native Dancer". "אין ספק, רוב הקריירה הבינלאומית שלי באה אחרי האלבום הזה, דלתות שממשיכות להיפתח עד היום", אומר נסימנטו. "זה היה, ועדיין, בלתי נתפס עבורי. ויין היה כל כך נדיב, הוא הרשה לי להטיס את נגן הפסנתר וגנר טיסו, ואת נגן התופים רוברטינהו סילבה, כדי להקליט עמי את אלבום בלוס אנג'לס במועד מאוחר יותר". נסימנטו היה דומיננטי מאוד באלבום, כמלחין וכמבצע. עם צאתו החל לשתף פעולה עם כמה מהמוזיקאים הבולטים בעולם, ביניהם פול סיימון, קט סטיבנס, פיטר גבריאל, רון קרטר, הרבי הנקוק ואפילו להקת הפופ הבריטית "דוראן דוראן".

נסימנטו עם פול סיימון. "יש לי חיבה מיוחדת לכל החברים עמם ניגנתי"
עם "דוראן דוראן"

"יש לי חיבה מיוחדת לכל החברים עימם ניגנתי, אבל מבין כולם, קשר החברות הטוב והארוך ביותר שלי הוא עם שורטר ועם הרבי הנקוק", מודה נסימנטו כשהוא נדרש לפזר מעט אבק כוכבים בנילאומיים. "אני פוגש אותם הכי הרבה. יש לנו קשר כל כך חזק, כאילו היינו אחים. החברות חזקה מאוד, אפילו שאנחנו ממדינות כה שונות. אנחנו לא יכולים לשים את האצבע בדיוק על מה מאחד אותנו, אבל זה משהו שמגיע הרבה מעבר למוזיקה".

אות מחאה

עוד בתחילת דרכו, ובמידה רבה לאורך כל שנות הקריירה שלו, נחשב נסימנטו לאמן מחאה. כשהטקסטים שלו צונזרו, לא פעם ולא פעמיים, הוא בחר שלא לגנוז אותם — אלא להקליטם כיצירות אינסטרומנטליות שהדהדו את מעשה הצנזורה. בשנות ה–70 וה–80, היוו שיריו של נסימנטו את פס הקול למחאתם של ברזילאים רבים — קצת בדומה למרסדס סוסה איתה היה בקשרים מוזיקליים עמוקים, ואף כתב והלחין לה כמה משיריה המפורסמים ביותר. אחד מהם נבחר ללוות בדרכו האחרונה את נשיא ברזיל, טנקרדו נאבס, שהלך לעולמו ב–1984.

מה הרגשת כששירך הושמע בהלוויה של נאבס?

נסימנטו בצעירותו. מגיל צעיר נחשף למוזיקה מכל הסגנונות
נסימנטו בצעירותו. מגיל צעיר נחשף למוזיקה מכל הסגנונותצילום: Divulgação / Nascimento Músic

"זה סוג של אירוע שאף אחד לא רוצה ששיר שלו ינוגן בו. אלו היו זמנים עצובים מאוד עבור ברזיל".

היום, ממרום גילו, עמדתו הפוליטית של נסימנטו מפויסת בהרבה. אש שאולי כבר כבתה, אולי בוערת רק בין השורות. "כל אמן הוא למעשה פרוטוקול של התקופה בה הוא פועל, כל אחד עם החזון שלו", הוא עונה בדיפלומטיות לשאלה האם הוא מגדיר את עצמו זמר מחאה. על ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל שזכה לכינוי "טראמפ הברזילאי", הוא העדיף שלא לדבר.

יותם זיו הוא כותב הבלוג "ג'ז חופשי" בבלוגים של הארץ

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ