שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השטן לא מצא אותו בסוף: פרידה מהמוזיקאי דניאל ג'ונסטון

הרבה לפני שהאינדי נהפך לתעשייה שלמה, תוך כדי אשפוזים ומאבק מייסר במחלות נפש, דניאל ג'ונסטון כתב והקליט שירים מתוקים, רדופים, תמימים ויפהפיים. הוא שר אותם בקול דקיק שחדר אל הלב ולפעמים איים לקרוע אותו. אתמול, בגיל 58, נדם לבו שלו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל ג'ונסטון. טירוף משתולל ואמנות נפלאה
דניאל ג'ונסטון. טירוף משתולל ואמנות נפלאה צילום: AFP
בן שלו
בן שלו

הזמר האמריקאי דניאל ג'ונסטון מת אתמול (רביעי) בגיל 58 מהתקף לב. ג'ונסטון היה אחד הגיבורים הנידחים של סצינת המוזיקה העצמאית בארה"ב ובעולם. הרבה לפני שהאינדי נהפך למושג ולתעשייה, ותוך כדי מאבק מייסר במחלות הנפש שמהן סבל, ג'ונסטון כתב והקליט שירים יפהפיים, חשופים, רדופים, מתוקים, עצובים ותמימים, ושר אותם בקול דקיק ומעורער שחדר אל הלב ולפעמים איים לקרוע אותו. אוהביו של ג'ונסטון לא היו רבים, אבל הם כללו כמה מהמוזיקאים הבולטים ברוק האמריקאי של העשורים האחרונים, ובהם קורט קוביין, בק וחברי "סוניק יות". רבים מכוכבי האינדי העכשוויים ספדו לו עם היוודע דבר מותו אתמול. "הקול שלו ככותב שירים, שהיה כל כך ישיר וכל כך טהור, דיבר אלינו עמוקות", כתבו חברי להקת Death Cab For Cutie.

סיפור חייו ויצירתו של ג'ונסטון, שתועד בסרט הדוקומנטרי "השטן ודניאל ג'ונסטון", היה רכבת הרים לא תיאמן של מאניה ודיפרסיה, אסונות ויצירה קודחת, טירוף משתולל ואמנות נפלאה.

ג'ונסטון מבצע את True Love Will Find You In The End

הסימנים הראשונים להפרעה הדו־קוטבית והסכיזופרניה הופיעו אצל ג'ונסטון כבר בנעוריו, אז כבר פיתח אובססיות לביטלס ולספרי קומיקס. הוא לא היה בנוי נפשית להצטרף ללהקה. הוא יצר לבדו, צייר, צילם סרטים במצלמה ביתית וכתב עשרות שירים, שהקליט בעצמו. במקדונלד'ס, שם עבד כמנקה שולחנות, הוא חילק את הקלטות שלו לכל מי שיכול היה להתעניין בהן

הוא נולד ב–1961 וגדל במערב וירג'יניה, בן הזקונים במשפחה נוצרית אדוקה. הסימנים הראשונים לכך שהוא סובל ממחלות נפש (הפרעה דו־קוטבית וסכיזופרניה) הופיעו בנעוריו, שבהם פיתח אובססיות לביטלס ולספרי קומיקס. הוא לא היה בנוי נפשית להצטרף ללהקה, כמו צעירים אחרים בעלי נטייה מוזיקלית. הוא יצר לבדו, בקדחתנות. צייר, צילם סרטים במצלמה ביתית וכתב עשרות שירים, שאותם הקליט בעצמו. אחד המרואיינים בסרט התיעודי סיפר שבמקום להקליט פעם אחת ולשכפל עוד ועוד קלטות, ג'ונסטון הקליט את עצמו בכל פעם מחדש. בכל קלטת היה ביצוע חד־פעמי של השירים.

הארץ סאבלט

בתחילת שנות השמונים, אחרי שכבר הקליט בבדידות ובאלמוניות כמה קסטות, ג'ונסטון נעלם מביתו. במשך כמה חודשים הוריו לא ידעו היכן הוא ואם הוא חי או מת. התברר שהוא הצטרף ליריד נודד ונסע אתו לטקסס. הוא מצא איכשהו את מקומו בעיר אוסטין, שבאותה תקופה החלה להתהוות בה קהילת מוזיקה יצירתית. ג'ונסטון עבד כמנקה שולחנות במקדונלדס וחילק את הקלטות שלו לכל מי שיכול היה להתעניין בהן. היו כאלה שנדהמו מהמבע הישיר והעז שלהן. שיריו של ג'ונסטון, כמו דמותו, יכלו להיות אקסצנטריים מאוד, אבל הם היו ספוגים ברגש חשוף ועמוק. עורכו של אחד העיתונים המקומיים אמר: "זה היה כאילו שבוב דילן הצעיר דפק על דלת המשרד שלי ואמר 'הנה ששת האלבומים הראשונים שלי. תרצה להקשיב להם?'"

ג'ונסטון נהפך לדמות מוכרת ואהובה בחוגים המוזיקליים של אוסטין, וכשצוות של MTV בא לעיר כדי לתעד את הסצינה השוקקת שלה, ג'ונסטון, שלא היה אמור להשתתף בצילומים, הגיע בכל זאת למקום ומשך מיד את תשומת הלב. זמן קצר לאחר מכן מחלת הנפש שלו התפרצה בצורה חריפה, ככל הנראה אחרי שלקח טריפ אל־אס־די בהופעה של להקת "באטהול סרפרז". הוא התחיל לדבר ללא הפסקה על השטן והיה משוכנע שהוא רודף אחריו ורוצה להרוג אותו. בכל מקום שאליו הלך הוא צייר דגים, שיכלו לפי האמונה שלו לסכל את מזימותיו של השטן. הוא עשה את זה גם כשביקר בפסל החירות בניו יורק, ונעצר באשמת השחתת סמלי האומה.

דניאל ג'ונסטון בהופעה בבארבי. שילוב של ייסורים, טירוף, אמונה ואופטימיות על הבמה
עם כל הייסורים והטירוף, היה במופע מטען של אמונה ואופטימיותצילום: דניאל צ'צ'יק

השטן על הכתף

ג'ונסטון מיעט להקליט בשנים האלה, שחלק ניכר מהן עבר עליו בבתי חולים פסיכיאטריים. הוא שנא את האשפוזים והתחנן שלא יכפו אותם עליו. אבל כשההזיות היו משתלטות עליו, לא היתה לבני משפחתו ברירה. הם חששו שהוא יפגע בהם או בעצמו. בסביבות 1990 אביו של ג'ונסטון, שהיה בעל רשיון טיס, הטיס אותו ולא ידע שבנו הפסיק לקחת את התרופות שלו. באמצע הטיסה הוא הזה את קספר, רוח הרפאים הידידותית, ואז הוציא את המפתחות וגרם למטוס לצלול לכיוון הקרקע. איכשהו האב הצליח למנוע את ההתרסקות.

חברות תקליטים רבו ביניהן מי תחתים את ג'ונסטון, אף ששיריו המופנמים והמעורערים לא יכלו להיות רחוקים יותר מהגראנג' ששלט אז. "אלקטרה" כמעט החתימה אותו, אבל אז הוא גילה שזאת חברת התקליטים של "מטאליקה", שחבריה, לאמונתו, הם שליחי השטן ושהם רוצים להרוג אותו

בתחילת שנות התשעים הקריירה של ג'ונסטון קיבלה דחיפה ספקטקולרית ובלתי צפויה לחלוטין. זה קרה בזכות קורט קוביין, שנהפך באותו זמן לכוכב הרוק הכי גדול בעולם. קוביין הכיר ואהב את הקלטות המוקדמות של ג'ונסטון, ובמיוחד את האלבום Hi, How Are You שהוקלט ב–1983. קוביין לבש חולצה ועליה ציור העטיפה של האלבום הזה (בכיכובה של צפרדע) כמעט לכל צילום או אירוע ציבורי שבו נכח, בין השאר לטקס חלוקת פרסי MTV. מיליוני אנשים נחשפו שוב ושוב לשם דניאל ג'ונסטון, ורבים התחילו להתעניין בו. אחד מחבריו של ג'ונסטון העיר בסרקזם: "לא ייאמן שחולצת טי יכולה ליצור כזאת היסטריה. לחולצה היו אלפים רבים של מעריצים. הם רצו לדעת יותר על החולצה. ובאותו זמן דניאל היה בבית חולים. הוא אפילו לא ידע מי זאת 'נירוונה'".

Hey Joe
She Called Pest Control

חברות תקליטים גדולות התחילו לריב ביניהן מי תחתים את ג'ונסטון, אף על פי ששיריו המופנמים והמעורערים לא יכלו להיות רחוקים יותר מוזיקלית מהגראנג' ששלט אז במצעדי המכירות. "אלקטרה" כמעט החתימה אותו, אבל אז ג'ונסטון גילה שזאת חברת התקליטים של "מטאליקה". הוא היה משוכנע שחברי "מטאליקה" הם שליחי השטן ושהם רוצים להרוג אותו. החוזה המתוכנן עם אלקטרה נזנח וג'ונסטון חתם בחברת "אטלנטיק", שבה יצא ב–1994 האלבום "Fun", שהיה אמור לבסס את ג'ונסטון כאמן אינדי מצליח. האלבום נמכר ב–5,000 עותקים וכעבור שנתיים החוזה הסתיים.

קורט קוביין עם "נירוונה" וחולצת עטיפת אלבומו של ג'ונסטון

ג'ונסטון המשיך להיות פעיל, להוציא אלבום כל כמה שנים ולהופיע כשמצבו הנפשי איפשר זאת. לפני כשש שנים הוא בא בפעם הראשונה והיחידה להופעה בישראל. הוא הופיע במועדון הבארבי בתל אביב מול מאות אנשים שהרעיפו עליו אהבה. ג'ונסטון, לבוש בחולצת סופרמן (באחד משיריו הוא אומר "יש סופרמן שלילי בתוך הראש שלי"), נראה מבולבל לפרקים וידיו רעדו כאילו המיקרופון שלו היה פטיש אוויר, אבל הוא לא נראה אבוד. כשהוא אמר בתחילת ההופעה "אז איפה אנחנו הערב? בלגיה? אני מתקשה לעקוב. אתם גרמנים?", התחושה היתה שהוא מתבדח.

ההנחה המוקדמת היתה שהוא יופיע לבד, עם הגיטרה המקרקשת או הפסנתר המגמגם שלו, אבל הוא נתמך על ידי הלהקה הישראלית "סודה פאבריק", שליוותה אותו ברגישות ובענווה. הוא שר בצורה יציבה יחסית ולגמרי נוגעת, והגיע לשיא של אינטימיות מרגשת בשיר Go, שבפזמון שלו הוא שר בין השאר "go, go, go, you restless soul, you're gonna find it". עם כל הייסורים והטירוף, היה מטען של אמונה ואופטימיות בבסיס שיריו של ג'ונסטון. השטן נשאר מחוץ למועדון באותו ערב בלתי נשכח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ