"אני לא מרגיש כמו ראש ממשלת האינדי"

אסף בן דוד, אחראי הליין־אפ של אינדינגב שייפתח בסוף השבוע, עדיין זוכר את הרגע הנורא בו נאלץ לשלוח הביתה מאות רוכשי כרטיסים. "היום להופעה באינדינגב יש פחות משקל, וזה דבר טוב", הוא אומר בראיון, ומסביר איך שומרים על הגחלת, מדוע שוויון בין גברים לנשים על הבמה מעולם לא היה המטרה ומהו הפספוס הגדול ביותר השנה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף בן דוד. פריבילגיות של מייסדים
אסף בן דוד. פריבילגיות של מייסדיםצילום: גאיה סעדון
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

כשהסתיים הראיון, באחד הבקרים של השבוע שעבר, אסף בן דוד מיהר לקחת רכבת לבאר שבע ולנסוע משם למצפה גבולות, שם התחילו עבודות ההקמה של פסטיבל אינדינגב. בדרך מבאר שבע לגבולות הוא היה אמור לעצור ולהעמיס חבית של טחינה, שהיא אחד המזונות העיקריים של צוות ההקמה. שינוע הטחינה הוא אחד מתפקידיו הקבועים של בן דוד, ולפני כמה שנים התרחשה תאונה מצערת כשהחבית עם הנוזל הסמיך נשפכה בתוך המכונית שלו. האוטו הסריח אחר כך במשך חודשים, הוא מספר. השנה הוא העמיס את החבית על מכונית שכורה. אחרי 12 שנה בצוות של אינדינגב, יש לו פריבילגיות של מייסדים.

עם כל הכבוד לשינוע הטחינה, לבן דוד יש תפקיד יותר חשוב במערך של אינדינגב. הוא האיש שאחראי על התוכן של הפסטיבל, על גיבוש הליין־אפ. הוא ממלא את הפונקציה המרכזית הזאת במשך רוב שנותיו של הפסטיבל. בשנים הראשונות האחראי הראשי על קביעת הליין־אפ היה נתן (לשעבר מתן) נויפלד. בן דוד הצטרף אליו ובתוך זמן קצר קיבל אחריות על הניהול האמנותי. היו שנים שבהן הוא עשה את זה כמעט לבדו, אבל בשנים האחרונות, הוא אומר, התהוותה באינדינגב מחלקת תוכן, שהוא מנצח עליה. חברים בה שמונה אנשים — מנהלי במות, אחראי מתחמים, עובדי מטבח.

טוניק קלוניק באינדי נגב 2018
טוניק קלוניק באינדי נגב 2018צילום: תומר אפלבאום

"זה לב הרעיון של אינדינגב", אומר בן דוד. "חלק מהאנשים האלה נמצאים אתנו עשור. הם התחילו בגיל 17 בצוות הניקיון, עברו לצוות ההפקה, והשנה הם סגרו את הליין־אפ של הבמות הקטנות". האם ביזור הסמכויות הזה נובע בין השאר מההכרה של בן דוד שבגיל 37 הוא בהכרח פחות מעודכן מהאנשים הצעירים יותר בצוות של אינדינגב? "ברור", הוא אומר. "כשאני הייתי בגיל שלהם, לפני עשור, גרתי בנחלת בנימין, יצאתי כל ערב, ראיתי עשרות הופעות בחודש. היום, כשאני נשוי עם ילד, עם עבודה, אני כבר לא בסיטואציה".

ובכל זאת, למרות האתוס השיתופי, בן דוד הוא ראש החץ של מחלקת התוכן. הוא האיש שמאשר את הליין־אפ של אינדינגב, שכולל כ–100 הרכבים, מתוך כ–900 הרכבים שהגישו מועמדות. מה שאומר שבן דוד הוא גם האיש שאומר "לא" לכ–800 אמנים בכל שנה. "זאת לא ועדה מסדרת בקיבוץ", הוא אומר. "אני מאוד אוהב לשחרר מנדט לאנשים, אבל אני לא חובב גדול של דמוקרטיה בהפקות. צריך שיהיה מישהו כמוני שיידע להגיד כן או לא".

מאחר שאינדינגב, שיתקיים בסוף השבוע (26.10–24) בפעם ה–13, הוא המוסד הבולט ביותר בזירת המוזיקה העצמאית בארץ, בן דוד הוא אחד האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על סצינת האינדי. "אני לא מרגיש כמו ראש ממשלת האינדי", הוא מחייך. אז אולי כמו העורך הראשי של הסצינה? "אני חושב שיש לנו תפקיד משמעותי מאוד", הוא אומר, "אבל נדמה לי שבשנים האחרונות אינדינגב הוא כבר לא בהכרח עמוד האש שהכל סביבו. אני מרגיש שפעם היינו יותר דומיננטיים בחיי הסצינה. היום אנחנו פחות במקום של להמליך במירכאות. התפקיד שלנו הוא להציג".

הקהל באינדינגב 2018. הפקה עצמאית עם קצת תמיכות
הקהל באינדינגב 2018. הפקה עצמאית עם קצת תמיכותצילום: תומר אפלבאום

מה גרם לשינוי הזה?

"הסצינה גדלה. יש הרבה יותר אנשים שעושים הפקות עצמאיות. וגם לאמנים יש הרבה יותר דרכים לצאת לעולם. פייסבוק, קליפים, קידומים, לייבלים בחו"ל. יש פחות משקל להופעה באינדינגב. זה דבר טוב בעיני".

רואים עולם

החידוש העיקרי של אינדינגב 2019 הוא התחזקות המרכיב הבינלאומי. באופן מסורתי היתה בפסטיבל נציגות מזערית של אמנים מחו"ל — שתיים או שלוש להקות בשנה לכל היותר. השנה יופיעו בפסטיבל עשרה הרכבים מחו"ל, וזאת למעשה הפעם הראשונה שהמרכיב הבינלאומי נהפך לחלק אינטגרלי מהפסטיבל. אנשי אינדינגב עשו את המהלך בשיתוף עם המפיק שוקי וייס. האמנים הבינלאומיים הבולטים שיופיעו השנה הם ההרכב L'Epee של אנטון ניוקומב ועמנואל סנייה, אייקון הרגאיי הג'מייקני מקס רומאו, זמרת ההיפ-הופ/סול האנגלית IAMDDB, הלהקה ההולנדית "מוסקוביץ' דאנס בנד" ו־Kel Assouf, להקת בלוז טוארגי מניז'ר ובלגיה.

אייקון הרגאיי הג'מייקני מקס רומאו. לראשונה ישתלבו אמנים בינלאומיים בפסטיבל
אייקון הרגאיי הג'מייקני מקס רומאו. לראשונה ישתלבו אמנים בינלאומיים בפסטיבלצילום: אוליבייה פיטוסי

"המחשבה היתה שהגענו לאיזושהי נקודת מיצוי", אומר בן דוד על ההחלטה לחזק את הצד הבינלאומי. "זה טיפה התחיל לחזור על עצמו. נורא קשה לחדש ולהפתיע. זה כמו שלפני שש שנים הרגשנו שהגענו למיצוי ויצאנו החוצה". בן דוד מדבר על ההרחבה של הפסטיבל אל מחוץ למתחם המקורי שלו והקמת הבמה הגדולה. "אז עכשיו הלכנו על העניין הבינלאומי", הוא ממשיך. "אנחנו רוצים לאתגר את עצמנו, לצמוח בלי לשנות את המהות. אנחנו עושים את המהלך הזה בצורה הדרגתית. חשוב לנו שזה לא ירגיש כמו משהו זר. זה לא ששרפנו ערימות של כסף על אמן אחד או שניים והשאר קיבלו פירורים. זה גם ריספקט לאמנים המקומיים, שבשבילם האירוע הזה קיים במידה רבה. זאת שנה ראשונה והיו הרבה פשרות. אני רואה את זה כתהליך שיימשך כמה שנים".

האם המהלך הבינלאומי נבע גם ממחשבה על מספר קוני הכרטיסים לפסטיבל? "אנחנו חיים מכרטיסים ואין לנו גב כלכלי מאחורינו", אומר בן דוד. "אנחנו הפקה עצמאית עם קצת תמיכות. העניין עם ירידות הוא שאתה לא יודע שאתה בירידה עד שאתה כבר למטה. אז כן, כל הזמן יש לנו את המחשבה הזאת: איך אנחנו מוודאים שאנחנו לא נופלים. זה היה אחד השיקולים שהובילו למהלך".

אינדינגב . כך זה נראה מבפנים

גם המכה שספגו אנשי אינדינגב לפני כחצי שנה, כשניסו להרים מהדורת חורף קטנה של אינדינגב (תחת השם "שושן"), תרמה למהלך החדש ולחבירה אל שוקי וייס. "שושן" התבטל זמן קצר לפני פתיחתו המתוכננת, אחרי שהרשויות הציבו דרישות מחמירות שהפסטיבל לא יכול היה לעמוד בהן. "זה היה פסטיבל קטן שקיבל מהרשויות התייחסות של פסטיבל גדול. לא צפינו את זה בשום צורה", אומר בן דוד. הוא מדגיש שאנשי אינדינגב הם שביטלו את הפסטיבל ואומר שההחלטה היתה כרוכה בהפסד כספי "לא קטן". המקרה הזה היה ברקע של ההחלטה לחבור אל שוקי וייס. "הוא הרבה יותר מנוסה מאתנו בענייני רישוי, והחיבור אתו הוא מכפלה של כוח", אומר בן דוד.

הביטול של "שושן" היה רגע קשה בשביל בן דוד וחבריו, אבל הם כבר למודי משברים. שני משברים קשים במיוחד, "שתי טראומות" כדבריו של בן דוד, רשומים בדברי הימים של אינדינגב. המשבר הראשון היה בפסטיבל השני, ב–2008. אחרי שהפסטיבל הראשון משך מספר צנוע של כאלף איש, בפסטיבל השני נרשמה התנפלות של אלפי אנשים. אבל המתחם של הפסטיבל יכול היה להכיל רק 2,500. אנשי אינדינגב נאלצו לשלוח הביתה כ–2,000 איש. "אני עמדתי שמונה שעות ושלחתי אנשים הביתה. אחד הרגעים הנוראים בחיי", אומר בן דוד.

תמרדה על הבמה. אינדינגב 2018צילום: תומר אפלבאום

"אבל היתה שנה יותר נוראית", הוא מוסיף מיד. האנשים שנשלחו הביתה ב–2008 לא קנו כרטיס לפסטיבל. הם תיכננו לקנות אותו בכניסה למתחם. ב–2013, לעומת זאת, אנשי אינדינגב נאלצו לשלוח הביתה 400 אנשים שכבר קנו כרטיסים. "עמדתי שם כמו נער בבר מצווה שלו, באירוע הכי מהודר, ונאלצתי להגיד לאנשים שקנו כרטיסים שהם לא יכולים להיכנס".

מה אפשר להגיד?

"לא הרבה, חוץ מזה שאנחנו ממש מתנצלים. אחרי הפסטיבל התקשרתי לכל אחד מהאנשים האלה. עשינו אירוע פיצוי. זה היה רגע מאוד קשה".

נשים באחוזים

אחת הסוגיות הבוערות ביותר בגזרת פסטיבלי המוזיקה בשנים האחרונות היא שאלת הייצוג הנשי. ההיבט הזה כבר לא שקוף כפי שהיה בעידנים קודמים. פסטיבלים רבים מצהירים על מחויבות לייצוג נשי נרחב, לפעמים אפילו שוויוני, ופסטיבלים שבהם יש מיעוט של נשים בליין־אפ סופגים ביקורת קשה. גם אינדינגב ספג ביקורת בשנים קודמות. השנה, כך נראה, הייצוג הנשי באינדינגב יהיה נרחב מאי פעם. כשבודקים את הליין־אפ של הבמה המרכזית של הפסטיבל בשעות השיא של הפסטיבל, מתרשמים שיש שוויון או כמעט שוויון בין נשים לגברים.

"לא עשיתי סטטיסטיקה מדויקת, אבל אני חושב שזה הפסטיבל הכי שוויוני שהיה עד עכשיו. המתמטיקה טובה", אומר בן דוד. עם זאת, הוא מוסיף, "אינדינגב מעולם לא הרים את הדגל של השוויוניות. זה תמיד נוכח, תמיד מדברים על זה, אבל אני לא מתחבר למה שפסטיבל פרימוורה עשה" — הליין־אפ של פרימוורה, אחד מפסטיבלי המוזיקה החשובים בעולם, כלל השנה לראשונה שוויון מוחלט בין נשים לגברים, בהשפעת קמפיין 50–50 של ארגון Keychange.

להקת הפוסי של לוסי באינדינגב 2018
להקת הפוסי של לוסי באינדינגב 2018צילום: תומר אפלבאום

"מבחינתנו זאת אף פעם לא היתה מטרה. אף פעם לא אמרנו: אנחנו הולכים לשים 50 אחוז נשים", אומר בן דוד. "האחריות העיקרית שלנו היא לשקף את מה שקורה בסצינה. ומה שקורה זה שיש יותר ויותר נשים. אבל העמדה שלי היא לא בהכרח העמדה של האנשים האחרים שמשתתפים בקביעת התוכן של הפסטיבל. יש אנשים שונים עם אג'נדות שונות, ואולי גם זה משפיע על איך שנראה הליין־אפ השנה".

"מה שאנחנו כן משתדלים מאוד לעשות, זה להביא כמה שיותר אמנים ערבים. לצערי זה לא מצליח", מוסיף בן דוד. "תלך להופעות של מוזיקאים ערבים במועדונים בחיפה — יש המון קהל. אינדינגב הוא בדיוק המקום לשקף את הדבר הזה, לתת במה לאמנים האלה. זה תפקיד חשוב שלנו, ולא רק שלנו, של מפיקים בסצינה האלטרנטיבית באופן כללי. אבל זה לא פשוט. אנחנו יוזמים פניות, אבל זה לא תמיד מסתדר, מכל מיני סיבות. זה נושא מורכב".

הראפר תאמר נפאר היה אמור להופיע השנה באינדינגב. השם שלו הופיע בפרסומים של הפסטיבל, אבל לאחר מכן ההופעה בוטלה. "היו לו כל מיני אילוצי לו"ז", אומר בן דוד. "הדברים האלה קורים. בשנה שעברה 'גרדן סיטי מובמנט' היו אמרים להופיע אבל זה לא הסתדר, והשנה הם מופיעים". כשנפאר נשאל מדוע ההופעה שתוכננה לא תתקיים, הוא אמר: "זה ביני לבינם. החלטנו לעשות את זה בשקט. אני מעדיף לא להיכנס לזה".

צילום: תומר אפלבאום

וכך, למרות הרצון המוצהר של אנשי אינדינגב, תהיה השנה בסך הכל הופעה אחת בהשתתפות מוזיקאים ערבים — "חד לשוני", מופע של תקלוט והיפ־הופ בהשתתפות ראפרים פלסטינים ודיג'יי יהודי. "ברור שזה לא מספיק", אומר בן דוד. "אם אני מרגיש פספוס בנוגע לליין־אפ של הפסטיבל השנה, זה הדבר הזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ