לשיר את העבר למען העתיד

היא "נולדה לשיר את יצירתו", והופיעה עמו מעל לחצי מאה בה הפכו לסמל השאיפה למאבק בדיקטטורה. לקראת מופע בתל אביב משיריו של גדול מלחיני יוון, מיקיס תיאודורקיס, מריה פרנדורי שבה לימים בהם פילוסופיה ושמחת חיים התפרצו מתוך הצלילים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מריה פרנדורי. קולה המצמרר הותך לתוך המוזיקה הגאונית של תיאודורקיס
אבירמה גולן
אבירמה גולן
אבירמה גולן
אבירמה גולן

בגיל שבו אמנים רבים מעדיפים לנוח ולכתוב זיכרונות, מריה פרנדורי מספיקה בקושי לפרוק מזוודות. רק חזרה מדרום אמריקה, וכבר היא מתכוננת לסיבוב הופעות במזרח הרחוק שממנו תקפוץ להופעה בברלין, תנוח יום־יומיים ותמריא לתל אביב.

בישראל היא תופיע עם הזמר הצעיר דימיטיריס באסיס, ובליווי התזמורת של מיקיס תיאודורקיס — בערב שיוקדש לשירי המלחין היווני המוערך (הפקה מיוחדת לרגל 25 שנה לתוכנית הרדיו "קול שישי" עם ירון אנוש. 17 בנובמבר, בית האופרה בתל אביב). פרנדורי מבקשת שאשים דגש על מחזור השירים "מטהאוזן", שתיאודורקיס הלחין בתחילת שנות השישים לשיריו של יאקובוס קמבנליס ("חשוב לי שהישראלים יכירו אותם. מי אם לא אתם?"). "ואחר כך", היא מתעקשת, "את חייבת לשמוע את האלבום החדש, שהקדשתי לו כל כך הרבה זמן ואהבה השנה. משהו לגמרי אחר. טוב. אז איפה היינו? כן. מיקיס ואני".

פרנדורי ותיאודורקיס ב-1974. מאז הקסם לא פג

פרנדורי נולדה ב–1947 באתונה, בשכונה הענייה ניאה יוניה, שהתגוררו בה בעיקר פליטי הגירוש מטורקיה במלחמת העולם הראשונה ובשנים שאחריה. היא שמעה ברדיו של השכנים שירי רמבטיקו ואת שירי המצוקה הכבדים של סטליוס קזנג'ידיס. מאז שהיא זוכרת את עצמה, פרנדורי שרה. אבל כשרצתה ללמוד בקונסרבטוריון הוריה הסבירו שאין להם כסף. תצטרפי לאגודת ידידי המוזיקה היוונית, אמרה לה אמה. תופיעי אתם ואני אסע אתך. את רק ילדה.

ערב אחד, כשהסתיימה הופעה של האגודה בעיירה קטנה בצפון, עלה תיאודורקיס אל הבמה וניגש אליה. באותה שנה, 1964, הפך ממלחין קלאסי חשוב לכוכב מוזיקלי בינלאומי, בזכות הלהיט הכובש מהסרט "זורבה היווני" (ביוון מכירים את הלחן לא רק כמנגינה למחול, אלא גם כשיר בשם "הציעי את המיטה לשניים"). הקונטרה־אלטו העמוק של הנערה שחורת העיניים והשיער הלהיב אותו. "את יודעת שנולדת לשיר את המוזיקה שלי?" הוא אמר, והיא לא התבלבלה וענתה מיד שכן, בוודאי.

כך נוצרה ההתכה בין הקול המצמרר של פרנדורי למוזיקה הגאונית של תיאודורקיס. מוזיקה סוערת, יפהפייה, שחילחלה עמוק ללב ולתודעה לא רק ביוון אלא הרבה מעבר לה. ה"דיילי טלגרף" התפעם מהביצוע שלה ללחנים שכתב תיאודורקיס לשירי פדריקו גרסיה לורקה וכינה אותה "קאלאס של העם". "הגארדיאן" טען שקולה הוא מתת אלי האולימפוס. גם כשלא עבדו יחד הקריירה של שניהם נסקה. העולם כולו הריע לה כששרה חג'ידקיס וברכט, ותיאודורקיס קצר הצלחות מסחררות עם "אקסיון אסטי" ויצירות ענק אחרות.

מיקיס תאודוראקיס
מיקיס תיאודורקיס. מלותיו הידהדו שאיפה לחופשצילום: AP

בתקופת השלטון הצבאי תיאודורקיס הגיע לצרפת לאחר שעבר עינויים במחנות של החונטה. "קחי נגנים", הוא כתב, "כל מי שאת יכולה, ותברחי לכאן מהר". פרנדורי ארזה מזוודה ונמלטה

בשנות השישים התחיל תיאודורקיס את מפעלו הגדול, שעיקרו החייאה של השירה היוונית המודרנית הגדולה באמצעות המוזיקה. זה היה מעשה אמנותי־תרבותי ופוליטי מהמעלה הראשונה: הוא רצה ליצור מחדש את הזהות הרוחנית היוונית, שהיתה כלואה 400 שנה תחת כיבוש טורקי ואחר כך נדרסה במגפי הכיבוש הנאצי ונשחקה במלחמת האזרחים.

כבן האי כיוס, שאביו נולד בכרתים ואמו ברצועת החוף הטורקי שהיוונים גורשו ממנה ב–1922, הוא נשם וחי את הרבדים השונים של המוזיקה היוונית לסוגיה ולדורותיה. כשחזון התחייה התרבותית בוער בעצמותיו הוא הלחין בזה אחר זה עשרות ומאות שירים של גדולי המשוררים. היום אין ילד יווני שאינו מכיר לפחות כמה מהם.

פרנדורי הצעירה הופיעה עם המאסטרו בבריטניה, באיטליה ובכל רחבי יוון. אבל שלוש שנים בלבד לאחר שהחלו לעבוד ביחד התחוללה ההפיכה הצבאית, ואנשי השמאל ומתנגדי המשטר נהפכו לנרדפי החוק. תיאודורקיס — שהצליח להגיע לצרפת לאחר שעבר עינויי תופת במחנות של החונטה — שלח לה מכתב. "קחי נגנים", הוא כתב, "כל מי שאת יכולה, ותברחי לכאן מהר". פרנדורי ארזה מזוודה ונמלטה.

ההופעות של השניים באירופה היו עד מהרה לסמל השאיפה למאבק בדיקטטורה. כל מלה הידהדה את השאיפה לחופש. כל תו הידהד את העבר הביזנטי, את סבל הגירוש והגלות, את שמחת החיים העממית והפשוטה, את סגנונות השירה והנגינה במחוזות השונים של יוון — הפלופונסוס, קבוצות האיים, ההרים — ואת הגעגוע למולדת האהובה. אולמות הקונצרטים היוקרתיים היו מלאים מפה לפה; האירופים אהבו את סגנון השירה הקלאסי והסוחף של פרנדורי והתלהבו מהפאתוס המוזיקלי המורכב של המלחין היווני.

ההצלחה נמשכת עשרות שנים. פרנדורי הופיעה השנה בסיאול, בבריסל, בברלין ובארצות הברית, ובכל פעם מחדש נדהמה להיווכח שהקסם לא פג. "זאת לא רק המוזיקה", היא אומרת. "זה השילוב של הלחנים עם הטקסט הפיוטי. זה הסיפור שלנו כפי שהמשוררים הגדולים מספרים אותו: אודיסיאס אליטיס. יורגוס ספריס, יאניס ריצוס, קמבנליס ועוד. אני כבר לא מדברת על לורקה, או פבלו נרודה (פרנדורי מתכוונת לאורטוריה 'Kanto Generale', שתיאודרקיס כתב עם המשורר הצ'יליאני בתקופת שלטונה של החונטה). כל היצירות האלה הן שילוב מופלא בין פילוסופיה מורכבת, עמוקה, לעתים טרגית, לבין ה'גלנדי' המיוחד שלנו", היא אומרת, ואז מוסיפה בצער, "השילוב הזה חסר לי מאוד במוזיקה הפופולרית היום ביוון".

פרנדורי ותיאודורקיס. עלו יחדיו לבמות לאורך יותר מחצי מאה

גלנדי הוא ביטוי יווני, שמכיל את כל ההיבטים של שמחת החיים המתפרצת מתוך המוזיקה, בעיקר המוזיקה העממית. גלנדי הוא הרוח הפסטיבלית, החוגגת את החיים באמצעות המוזיקה. אבל הגלנדי לא באמת מת. הוא חי וקיים ובועט בתרבות העכשווית, בבתי הקפה, בטברנות ובמועדונים, ולא גווע גם ברגעים הקשים ביותר של המשבר. נכון, אומרת פרנדורי, שכל חייה היתה פעילה מאוד בשמאל ("בקושי נשאר מזה משהו", היא מעירה) ומעורבת אידיאולוגית ורגשית בפוליטיקה. את הגלנדי עצמו קשה לשבור, אלא שהמחאה החברתית שהשירים של פעם היו רוויים בה כבתה.

"מזל שעדיין יש לנו אנשים נהדרים", היא אומרת. "צמחו כאן זמרים חדשים מצוינים, שלא מוותרים על המוזיקה של העבר. לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך כבוד, מתוך אהבה לתרבות שלנו. מתוך ידיעה שעל כל מה שקורה עכשיו — הלאומנות, הפופוליזם, הטרגדיה של מיליוני הפליטים — כבר נכתבו השירים הכי חזקים. צריך לשיר את העבר, לא להתרפק עליו. להיאבק בעזרתו על העתיד".

לאילו שירים את מתכוונת, שאלתי. ואז, מהכורסה הרחבה שישבה בה, לכאורה שקועה בעצמה, עלתה נשימה עמוקה ובלי אמצעי הגברה או כלי נגינה כלשהם קולה העמוק והעשיר מילא את החדר. היא שרה וליוותה את עצמה בתיפוף כפיים קצבי, אטי, והדגישה כל מלה: "סמטאות קטנות ללא אור שמש, בתים שחוחים ונמוכים / גשם יורד על שכונות העוני, גשם יורד על לבי".

"שיר השירים" מתוך "הבלדה למטהאוזן". פרנדורי בבריסל, 1985

לשיר הכואב והיפה הזה, שהלחין תיאודורקיס למלים של המשורר טאסוס ליבדיטיס, חברו לגלות באי מקרוניסוס בזמן השלטון הנאצי, יש עשרות ביצועים. אף לא אחד מהם ישווה למה ששמעתי בחדר האורחים הצנוע של פרנדורי. לא בדייקנות הצלולה של הקול, לא ביופי, לא בנשמה.

דור ההמשך

הזמרים היוונים לא חדלים להשתאות לנוכח התופעה: ישראלים מגיעים להופעות שלהם בקבוצות גדולות ושרים אתם את כל הרפרטואר. לא סתם שרים. בלי לדעת יוונית הם חוזרים על המלים. בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה שקטה: במקום שהישראלים ייסעו לאתונה, אתונה באה אליהם. מדי חודש מגיעים לכאן טובי הזמרים, עם תזמורות גדולות ובוזוקאים מעולים, והכרטיסים נחטפים.

למהפכה הזאת אחראית ברכה כהן, אשה קטנטונת ואנרגטית עמה הסתובבתי במשך כמה ימים באתונה, והפגישה אותי עם כמה מהכוכבים החדשים יחסית, שגם בישראל כבר יש להם אלפי מעריצים.

באסיס. פגש את תיאודורקיס, והפך מאדם לאל
באסיס. פגש את תיאודורקיס, והפך מאדם לאלצילום: Giorgos Kalafanaloulis

אחד מהבולטים ביותר בדור ההמשך של הלאיקה, המוזיקה העממית, הוא דימיטריס באסיס, שיופיע עם פרנדורי בתל אביב. כמו פרנדורי, יורגוס ביציקוציס וזמרי עם אחרים שתיאודורקיס איתר בהופעות נידחות והפך אותם לבני טיפוחיו, באסיס זוכר את הרגע המסחרר ששינה את חייו. "זאת היתה הופעה שלי עם אלני צליגופולו", הוא אומר. "מיקיס עלה אלינו מאחורי הקלעים, ואמר לי שהוא רוצה שנעבוד ביחד. הרגשתי כאילו בבת אחת הפכתי מבן אדם לאל".

באסיס נולד בגרמניה, להורים יוונים שהיגרו לשם כדי למצוא עבודה. כשהיה בן שמונה המשפחה חזרה לכפר במרכז מקדוניה. "הייתי הולך עם סבתא שלי לכנסייה", הוא מספר. "כשנגמרה התפילה לא רציתי ללכת. שרו שם כל כך יפה. גם אני רוצה, אמרתי לה. התעקשתי, עד שהכומר צירף אותי למקהלה". מאותו רגע ואילך השירה הפכה לכל עולמו. בגיל 12 נרשם ללימודי מוזיקה ביזנטית, וכשהיה בן 17 קיבל תעודה רשמית. לכאורה נועד לו עתיד מפואר של זמר כנסייתי, אך בטרם מלאו לו עשרים כבר היה לו חוזה הופעות עם זמרים וזמרות ידועים כאלקיסטיס פרוטופסלטי, דימיטרה גלאני ויאניס קוציראס. הוא ביצע שירי נושא של תוכניות טלוויזיה פופולריות וגם הקליט אלבום משלו, שזכה להצלחה גדולה. ואז, ב–2001, ביקש ממנו תיאודורקיס לחדש אתו את "השיר לאח המת" (To Tragoudi tou Nekrou Adelfou), מחזור שירים דרמטי שמאז הביצוע של ביציקוציס ב–1961 לא הושלם, אלא צונזר והושתק.

החיבור בין באסיס לפרנדורי הוא חוויה נדירה בזכות המנעד המופלא של שניהם, בזכות הפרשנות הרבגונית שלהם לשירים וכמובן בזכות המוזיקה של תיאודורקיס, האיש שידע לטפח את הקולות הכי נפלאים ביוון ולשלוח אותם לעולם.

דימיטריס באסיס בביצוע לשיר "גשם על שכונות העוני"

ואולי הגיע הזמן להתפייס עם תיאודורקיס, גדול המלחינים של זמננו, שהטביע חותם אדיר על דורות שוחרי תרבות ולוחמי חופש בעולם כולו. האיש אמנם התבטא בעשור האחרון בסגנון בלתי נסבל כלפי הציונות בפרט ("כל מה שרע בעולם קורה בגללה" אמר ב–2011) וכלפי היהודים בכלל, אבל לידידיו הרבים הוא ידוע כאדם חם מזג וקצת חסר גבולות. סדרת הקונצרטים שתתקיים בישראל התזמורת שלו, בניהול בתו מרגריטה ובהשתתפות טובי הזמרים היוונים, תעניק רק טעימה קטנה מהאוצר הבלתי נדלה של יצירתו. משקל היצירה הזאת, והמחיר הכבד ששילם בשנים הנוראות של הכיבוש הנאצי בגלל עזרתו לפליטים יהודים, עולים לאין שיעור על פליטות פה אוויליות שחוללו מהומה בתקשורת הישראלית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ