דייב גרוהל, האיש שהמשיך לחיות אחרי שנירוונה מתה

כיצד הפך המתופף השטותניק לאחד המוזיקאים המצליחים ביותר ברוק העולמי, ואיך קשור לכך המוות של חברו הטוב קורט קוביין? 25 שנים מאז הקליט אלבום בכורה תחת השם הבדוי 'פו פייטרס', הצליח האיש הכי נחמד ברוקנרול לכבוש את העולם. פרופיל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דייב גרוהל
הצליח להשתחרר מהתואר המגביל 'המתופף של נירוונה'. דייב גרוהלצילום: SCANPIX DENMARK/רויטרס
עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן

"יש לי ילדים, לכן אני לא רוצה להגיד שזה האירוע הכי חשוב בחיים שלי", ציין דייב גרוהל לאחרונה בראיון ל-Beats 1 באפל מיוזיק, "אבל זה הגיוני להגיד שאנחנו לא היינו כאן עכשיו מדברים על כך, אילולא הזמן שלי בנירוונה". לרגל 25 שנים לאלבום הבכורה של פו פייטרס, דיבר המוזיקאי בגילוי לב על תפקידה של להקת האם במקום בו הוא נמצא כיום. "זה היה כבוד גדול להיות בלהקה הזאת וזה היה כל כך ממוטט כשזה הסתיים", שחזר. "החוויה הזאת שינתה לא רק אותנו, אלא הרבה מן העולם שחיינו בו. אני חושב שזו היתה התקופה הכי מעצבת בחיים שלי". 

תמיד היה טיפוס משעשע. קורט קוביין, קריסט נובוסליץ' ודייב גרוהל מתראיינים באמבטיהקרדיט: Nirvana - Interview in the Bathroom 1992

כחבר להקת נירוונה, הציג דייב גרוהל, אז מתופף צעיר ורזה בעל שיער חלק וארוך, רוח שטות והרבה הומור. בהופעות לא חסך באלתורים מקושקשים וקלילים בין הביצועים, ובראיונות טלוויזיוניים משותפים של הלהקה הקפיד לספק אנקדוטות משעשעות למראיינים הרציניים - בכל זאת, לצד הטקסטים מעוררי המחשבה, הם היו פשוט שלושה צעירים מוכשרים שאהבו לנגן. עם זאת, נראה שעד היום, ההשוואות בין גרוהל לבין חברו המנוח הן בלתי נמנעות, אם כי הראשון, בניגוד לקוביין, המשיך לחיות הרבה אחרי תהילת הלהקה ההיא, ויותר מכך - הבין את כוחו של הפרסום ואימץ אותו. אז איך הפך המתופף המשעשע לאחד הסולנים האהודים ביותר בתעשיית המוזיקה?

המתופף שמעולם לא למד תופים

דייב גרוהל גדל בווירג'יניה עם אמו ואחותו. ילדותו היתה מאושרת והוא העריך את המעט שהיה בבית, כפי שסיפר בראיון לגרדיאן. "מעולם לא צרכתי הרבה ומעולם לא חשבתי שיהיה לי יותר ממה שהיה לי", ציין, "טיול לבורגר קינג היה הדבר הכי גדול בעולם בשבילי. גן עדן". הוא ניגן בכמה להקות מקומיות, אך הקריירה המוזיקלית שלו עלתה שלב עת הצטרף בגיל 17 ללהקת Scream. לאחר שהתפרקה, היה זה חברו באז אוסבורן מהמלווינס, שחיבר אותו אל קריסט נובוסליץ' וקורט קוביין. השניים חיפשו מתופף חדש לנירוונה, שכבר אז היתה ידועה בסצנת האנדרגראונד של סיאטל. שנה אחרי הצטרפותו של גרוהל, השלושה הוציאו את האלבום הכי מפורסם של הלהקה, ובין המפורסמים בתולדות הגראנג' בכלל - "Nevermind".

למרות הצלחתו המטאורית כמתופף, גרוהל מעולם לא למד תופים, ואף יותר מכך - הוא אינו יודע לקרוא תווים, אלא מנגן משמיעה בלבד. הקצב, כמיטב הקלישאות, כבר טמון בתוכו. "מעולם לא לקחתי שיעורים כדי ללמוד לנגן", סיפר בראיון ל-Off Camera. "למדתי לנגן על המיטה שלי כשהאזנתי לתקליטים של Rush או פאנק-רוק. לקחתי שיעור תופים אחד והמורה אמר לי 'איך אתה מחזיק את המקלות? אתה יודע שככה אתה לא אמור להחזיק אותם'. חשבתי 'אוקיי, אין לי 30 דולרים לשעה בשביל ללמוד מחדש את כל מה שלמדתי בעצמי'". קוביין אף כתב עליו ביומנו כי "הוא מכה בתופים כאילו הוא מפרק למישהו את הגולגולת".

מתופף ששובר גולגלות. גרוהל עם נירוונה, מבצעים את "Aneurysm" בהופעה בפרמאונטקרדיט: Nirvana

חלוקת העבודה בנירוונה היתה ברורה - קוביין כותב ומלחין את החומרים הגולמיים על גיטרה אקוסטית, וחברי ההרכב מעבדים אותם יחד לכדי הגראנג' המתוסכל המזוהה עמם. הם עבדו קשה, מסורים לעבודתם המשותפת, אך כשההכרה והפרסום הגיעו, כידוע, קוביין שקע עמוק לתוך עצמו ולסמים. מול דמותו ההולכת ומתערערת, גרוהל מלא את תפקידו נאמנה - כמתופף, הקפיד להניח את היסודות המניעים את היצירות והתרחק מלנגוס במקומו של קוביין ככותב השירים של הלהקה. בכלל, כמשורר למגירה, גרוהל לא חלק עם נובוסליץ' וקוביין את השירים שנהג לכתוב בתקופת נירוונה, מחשש לערער את מאזן הכוחות (חריג יחיד הוא "Marigold", שיצא כבי-סייד לסינגל "Heart Shaped Box", ואף הוקלט שוב באלבום ההופעה החיה "Skin and Bones" של פו פייטרס, שנים אחר כך).

נירוונה היתה אז בפסגת העולם, עם ראיונות, הופעות, ותארי 'הדבר החם הבא' בכל מקום בתקשורת. תעשיית המוזיקה אימצה בחום ובחיבוק דוב את הלהקה הרועשת מסיאטל, בעוד שלושת החברים חלקו יחד את התסכול הרב והמיאוס הכבד מהכוכבות והפיאור שמגיעים עם המעמד של להיות בלב המיינסטרים, שלוו בחשש התהומי שהם עלולים למכור את עצמם.

הישרדות היא המשחק. דייב גרוהל על הבמהצילום: AP

סוף העולם, והתרופה לו

או אז קוביין פיצץ לעצמו את המוח, בעליית הגג ההיא, והשאיר חור שחור ברצף הזמן. המוות שלו השאיר את גרוהל המום ומעורער. "כשקורט מת, הייתי אבוד", אמר בנאום שנשא ב-SXSW, "המוזיקה שמסרתי את חיי למענה בגדה בי. לא היה לי קול. כיביתי את הרדיו, אחסנתי את התופים, זה פשוט כאב מדי". הטראומה הקשה הלמה בו, אבל ההבנה שהחיים קצרים, היא שהניעה במהרה את התשוקה להאחז בדבר הכי יציב ומוכר - להמשיך ליצור, להמשיך לחיות. הוא קם מתוך הריק הנפשי והאמנותי, ויצר, בכוחות עצמו, אלבום בכורה של הרכב. ודאי לא שיער לעצמו שבחלוף השנים, הלהקה החדשה אותה יוביל תהפוך לשם דבר - בטח לא במימדים שהיא הגיעה אליהם. כך, גרוהל המציא את עצמו מחדש, ואולי זה מה שאיחה, ולו במעט, את שברון הלב בו היה נתון מאז האבידה הגדולה.

"הקלטתי את זה בחמישה ימים בעצמי", סיפר בראיון ל-Off Camera. "לא היה לי מפיק ופשוט היו לי את השירים והרעיונות האלה. אני לא המתופף, הגיטריסט, או הזמר הכי טוב בעולם, אבל הייתי צריך להקיא את זה החוצה". גרוהל כאמור, כתב, הלחין, שר וניגן על כל הכלים (מלבד קטע גיטרה אחד שתרם גרג דולי מ-Afghan Whigs, בעזרתו של המפיק ברט ג'ונס). הוא הדביק על הדמו את השם 'פו פייטרס' והעביר עותקים למספר חברים. לאחר ההקלטות הצטרף לכמה הופעות אורח אצל להקות גדולות אחרות, הבין שהתופים לעת עתה נשארו מאחור עם נירוונה, והחליט לעבור לקדמת הבמה. ייתכן שבאותו הרגע בו קיבל את ההחלטה - נולדה אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם כיום.

הולך בדרכו. דייב גרוהל ופו פייטרס בביצוע אמוציונלי וגדול מהחיים ל-"Best Of You" באיצטדיון וומבליקרדיט: Foo Fighters

בהתחלה הצליח גרוהל להתחבא מאחורי השם הבדוי, אך עד מהרה השמועה פשטה והתגובות זעמו - המתופף של נירוונה מעז ליצור מוזיקה מקורית, ואף יותר, להכריז על עצמו כסולן ומנהיג של להקה חדשה. האלבום יצא כשנה לאחר מותו של קוביין, ולדעת המבקרים זה היה מהר מדי ובטעם רע. מנגד, רבים אחרים השתוקקו לשמוע משהו, כל דבר, מהשניים שנותרו בחיים. עם הפו פייטרס, גרוהל הצליח סוף סוף להביא לבמה את כוחו כזמר, כותב שירים ומבצע, ויש אף שירחיקו לכת ויאמרו - כי המוות של קוביין היה הדבר הכי טוב שקרה לו.

לאט ובטוח, אחרי מספר חריקות וחבלי לידה לא פשוטים, התגבשה ב-1997 הנוסחה המנצחת של הלהקה, שגרעינה העיקרי (גרוהל, הבסיסט נייט מנדל, המתופף טיילור הוקינס, וגיטריסט החיזוק של נירוונה - שעזב באותה שנה וחזר אחרי כמעט עשור - פאט סמיר) מחזיק עד היום. כאמור, לצד עזיבות והצטרפויות בחלוף השנים, חברי ההרכב ניהלו מערכות יחסים הדוקות וקרובות, והוציאו אלבום כל שנתיים-שלוש, כשהפעם, לראשונה בחייו, גרוהל שימש כלב הפועם של הרכב. למעשה, הפריצה המסחרית המשמעותית הגיעה גם היא באותה שנה גורלית, בצאת אלבומם השני "The Colour And The Shape", שהציג ברובו רוק מצוחצח, הרמוני וקל לעיכול, התקבל באהדה ומכר מעל שני מיליון עותקים, וסימן כבר אז את מה שעתיד לקרות: הצלחה מסחרית יוצאת דופן, הופעות איצטדיונים בלתי נשכחות, קהל עצום בכל רחבי העולם, אלבומי רוק עטורי פרסים, ואיתם שחרור סופי של גרוהל מהתואר המגביל "המתופף של נירוונה".

מסע בין ערים ובין שורשים. הצצה לסדרת הטלוויזיה "Sonic Highways"קרדיט: PlayStation

מסע אחר תולדות הרוקנרול

על הסטודיו שעיצב את הצליל הייחודי של כמה מאלבומי הרוק החשובים. הצצה ל-"Sound City"קרדיט: SoundCityMovie

במקביל, הספיק גרוהל להשתתף בפרויקטים מצליחים ומדוברים, כשהבולטים ביניהם הם כמובן Queens Of The Stone Age ו-Them Crooked Vultures. קווינס אוף דה סטון אייג' הוקמה באמצע שנות ה-90 על ידי חבר Kyuss לשעבר, ג'וש הומי, ואפילו ניהלה רומן בן כמה שנים עם מארק לאנגן. עם שני אלבומים מוערכים, ההרכב נכנס לאולפן להקליט את "Songs For The Deaf" המצליח, כאשר אליהם הצטרף גרוהל על התופים, גם בהקלטות וגם בסיבוב ההופעות. שבע שנים אחר כך, גרוהל והומי חברו לג'ון פול ג'ונס, חבר לד זפלין לשעבר, למה שיהפוך לסופר-גרופ העוצמתית Them Crooked Vultures, לה יצא אלבום אחד בלבד.

אי אפשר לא לציין גם את פרויקט "Probot", בו כתב גרוהל את השירים ואסף שורה של סולני הארדקור מוכשרים לבצע אותם. הוא הקים את הלייבל העצמאי Roswell Records, וביים את הסרט התיעודי "Sound City" שקיבל תשבחות רבות, המספר על אולפן ההקלטות האנלוגי האגדי שבו הוקלטו כמה מהאלבומים ששינו את פני ההיסטוריה של המוזיקה - ביניהם, איך לא, נמצא גם "Nevermind". בהמשך לכך גרוהל יצר את הסדרה התיעודית "Sonic Highways", שליוותה את פו פייטרס במסעם בין שמונה ערים שונות בעלות קשר הדוק ללידת הרוקנרול והמוזיקה האמריקאית בכלל, כשבכל אחת מהן נכתב שיר לאלבום הנושא את אותו השם.

ויולט והארפר, בנותיו של דייב גרוהל, מתארחות בקליפ שביים ל-"The Sky Is A Neighborhood"קרדיט: Foo Fighters

רגעים קטנים לפנתאון

אלף מוזיקאים מבצעים את "Learn to Fly" במחווה ענקית וויראלית לפו פייטרסקרדיט: Rockin' 1000

'איחודים' מבישים של נירוונה ושאר מרעין בישין מהסוג הזה לא נציין כאן. אך כן נצביע על 2015, שהיתה שנה תקשורתית גדולה לפו פייטרס. ביוני שבר דייב גרוהל את רגלו במהלך הופעה, נחבש בזריזות והמשיך להופיע עד סופה, באקט שהיווה השראה גדולה למוזיקאים ומעריצים ברחבי העולם, והפך לאחד המכוננים בתולדות הלהקה (הופעות רבות בוטלו, אך אחרי מספר שבועות של התאוששות, גרוהל התעקש והלהקה יצאה לדרך, מופיעה בעוד הוא ישוב על כס מלכות עשוי מגיטרות). חודש אחרי תקרית הרגל, אלף מוזיקאים נאספו בצ'זנה, איטליה, לביצוע גדול מהחיים של הלהיט "Learn To Fly", בקריאה לפו פייטרס להגיע להופיע בעיר. הפו כמובן נאותו, והגיעו לסט שכלל לא פחות מ-27 שירים, בנובמבר באותה שנה (אחר כך, אלף המוזיקאים הפכו ל'רוקין 1,000', ויצאו לסיבוב הופעות בעצמם).

רגע שעורר השראה ברבים. דייב גרוהל שובר את רגלו, וחוזר לבמה להופיעקרדיט: Fredrik Eriksson

זאת ועוד, ב-2017 השתתפה הלהקה בקרפול קריוקי הפופולרית של ג'יימס קורדן, וקטפה באחת את תואר הלהקה הכי משפחתית שיש (העובדה שהם מקליטים את רוב אלבומי הלהקה בסטודיו במרתפו של גרוהל, עם הילדים מסתובבים בין הרגליים, כמובן, תרמה לכך). השנה, עם פרוץ הקורונה, גרוהל פתח חשבון אינסטגרם אישי - ספק אם כדי להעביר את הזמן ספק אם כדי לשתף את המעריצים - בו הוא כותב על סיפורים אמיתיים מהחיים שלו. באפריל אף ביצעה הלהקה גרסה חובקת עולם יחד עם אמנים מכל הקשת המוזיקלית ללהיט "Times Like This", כמן תגובת נגד מעודדת בזמן השתלטות המגיפה על הגלובוס. כמי שעושה, לאורך כל חייו, רושם של איש חביב וחייכן בכל הופעותיו התקשורתיות, והודה לא פעם כי לא נגע בסמים מאז שנות העשרים לחייו (כאומר, סחי), נראה שלא בכדי דייב גרוהל הוכתר זה מכבר לאיש הכי נחמד ברוקנרול. "כשאני אומר לאנשים שמעולם לא נגעתי בקוקאין, הם חושבים שאני משקר", שיתף בראיון ל-CBS, "אבל אני אוהב מוזיקה. ואני אוהב את החיים. ובשבילי, הישרדות היא המשחק - זה החלק הקשה ביותר. אני רק רוצה לנגן מוזיקה".

עם זאת נדמה, שלצד התדמית העדכנית של הדוד המגניב, רוח הרוקנרול שבו פשוט בלתי ניתנת לעצירה. מאז שיעור התופים ההוא ועד היום, עיקרון ה"עשה זאת בעצמך" הנחה את גרוהל לאורך כל הדרך, היום בן 51, נשוי ואב לשלוש בנות (שמתארחות לעתים בעבודה של אביהן). הוא בחר לפעול מחוץ להכתבות החברתיות, מתוך הבנה עמוקה שהמוזיקה, כאמור, פשוט באה לפני הכל. "מגיל צעיר, ידעתי שאני הולך לעשות את מה שאני רוצה לעשות", סיכם בראיון אחר. "לא האמנתי שצריך להצטרף לזרם, שצריך ללכת לקולג', שצריך ללכת לצבא, שצריך לעשות אף אחד מהדברים שמצפים ממני לעשות. רציתי למצוא את הדרך שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ