בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלאסי במובן הפרוע

במלאות 5 שנים לתוכניתו בגלי צה"ל מדבר ניר ברנד - מנצח, קלידן, סטנדאפיסט ושדרן - על מוצרט ומאהלר בסגנון פופי, מסביר איזו מוסיקה אינו אוהב, ומספר מדוע לא נענה להזמנה של צ'יק קוריאה לבוא ללמוד אצלו

תגובות

חגי חיטרוןצילום: דניאל צ'צ'יקשנת 1979, מופע של צ'יק קוריאה בבנייני האומה בירושלים. ניר ברנד, מוסיקאי בן 18 מבאר שבע, ערב גיוס, יושב נפעם באולם, שורה 8. לקראת ההפסקה פונה קוריאה לקהל ואומר, “בואו נשחק קצת, כמו עם הילדים שלי בבית. אני מנגן קטע שהוא פורטרט שלהם, אחר כך מתחלפים". אז, בבנייני האומה, ממשיך ברנד, קוריאה ניגן מעין פורטרטים של מתנדבים מתוך הקהל, מותאמים איכשהו לצורה החיצונית שלהם, אבל לא היו שום התחלפויות."ואז, בסוף, מצאתי פתאום את עצמי עומד ואומר בקול רם: 'לט מי פליי יו'. הוא הסתכל...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו