שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הגאונות של היידן, תחתוני המשי של ואגנר

מדוע שופן הוא אויב? מה מגוחך ב"דהירת הוולקירות" של ואגנר? בספרו "פרלודים" כינס המשורר־החוקר ד"ר אורי הולנדר אבחנות מוזיקליות מהפכניות, עם גיחות אל עולם השירה ואל התרבות היהודית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

המסות הקצרצרות שכינס אורי הולנדר בספרו "פרלודים", 64 במספר, עלולות לתעתע בקורא. בקריאה ראשונה, סגנונן האסוציאטיבי מציב קושי בזיהוי טענות, אבחנות, נימוקים; בקריאה שנייה הקשיים ברובם נעלמים, קטעים סתומים יחסית מקבלים ארכה ונדחים לקריאה נוספת, מאוחרת, בלי רגשי אשמה. כך למשל הקישור בין התנא שהתפקר אלישע בן אבויה (המכונה בתלמוד "אחר"), ובין דעתו של ואגנר על מוזיקאים יהודים. את מה שנשאר, והוא רוב הספר, אפשר לאפיין כהזמנות פרובוקטיביות להשוואות. למשל: האם גם אתם, קוראים וקוראות, חושבים שיש ממה לסלוד ביצירות של שופן? אחדים מן המאמרים בספר (שהופיע בסדרת "מבט אחר" בעריכת דן מירון, הוצאת מוסד ביאליק), אגב, פורסמו בשנים האחרונות במדור "תרבות וספרות" של "הארץ", אך קריאתם ברצף היא התנסות שונה לגמרי. הכמות תורמת להבנה, להנאה, לאיכות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ