עד מתי נחרים את ואגנר?

בטהובן היה האובססיה שלו, את פרומנטאל הלוי הוא 
שנא והעריץ, ניטשה ניסה להידמות אליו, שוסון ודביסי חיקו אותו. ביום עיון על ואגנר ינצח פרדריק שאזלן על יצירות הקשורות אליו בלי להשמיע צליל אחד שלו, ובלי לדלג על השאלות הקשות

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

צלילי ריכרד ואגנר כנראה כבר לא יישמעו בישראל. ניסיונות נועזים לנגנו, שערוריות, ויכוחים עם תלי־תלים של מלים, יצרים פוליטיים - כל אלה לא הביאו לנגינת צליל אחד שלו, ולא נראה שמישהו בישראל יזכה לשמוע ואגנר בביצוע חי בקרוב. אבל עדיין מותר לדבר עליו - זה כן. ומותר לנגן מוזיקה שהושפעה ממנו, אפילו עד כדי חקיינות, וגם כזו שהשפיעה עליו. זה מה שהחליט המנצח פרדריק שאזלן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים, לעשות כאקורד אחרון לציון שנת ה-200 להולדתו של המלחין הגרמני: לדון בוואגנר, ולהשמיע את המוזיקה שעליה צמח ושעליה הטביע את חותמו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ