הפרויקט הקאמרי הישראלי: קונספט שעובד

מוזיקה עכשווית, קלאסית-רומנטית, ישראלית, ממרכז הרפרטואר או משוליו: אנסמבל "הפרויקט הקאמרי הישראלי" מנגן הכל

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נעם בן זאב

האם נגינה באיכות גבוהה יכולה להפוך יצירה בינונית לחוויה מוזיקלית משמעותית? שאלה חמקמקה זו הידהדה לרגע על רקע הביצוע לחמישייה "סרנדה לשווא" (1914) של המלחין הדני קרל נילסן, בפתח הקונצרט של אנסמבל "הפרויקט הקאמרי הישראלי". נילסן השתעשע בזוטות; אבל טיבי ציגר בקלרינט, אלון ראובן בקרן יער, מאוריציו פאז בפגוט, מיכל קורמן בצ'לו וערן בורוביץ בקונטרבס לקחו אותו לגמרי ברצינות, והוציאו תחת ידם ביצוע משגע, שלאורכו נשמע כל תפקיד וקול בבהירות, עם הרבה הומור ווירטואוזיות של כל אחד מהנגנים. זו היתה יצירת חימום אידיאלית לקונצרט, וגם אתגר מחשבתי למי שמוטרד מהקשר בין "מוזיקה" ל"ביצוע" ותוהה אם אפשר להפריד כלל בין שני המושגים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ