רביעיית המיתרים "אמרנט": תלוי מה מנגנים

הביצוע של הרביעייה האמריקאית ליצירה של היידן היה חסר גיוון, אך המשך הקונצרט כלל ביצוע מענג אוזניים לארנסקי ופנטזיה לפסנתר של בטהובן, שאינה יותר מאשר קוריוז

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ראשיתו של קונצרט זה לא רמזה על אחריתו, מבחינת איכות הביצוע. אבל לפני ההתרשמות מהנגינה, משהו על התוכנית, שהיתה בהחלט לא שגרתית, עם יצירה ידועה אחת – הרביעייה אופוס 76 מס' 5 של היידן - לעומת שלוש אלמוניות: רביעייה של גריג (שני פרקים), פנטזיה לפסנתר של בטהובן וחמישיית מיתרים מאת ארנסקי.

ביצוע הרביעייה של היידן היה קורקטי כבד, נטול הפתעות. בעיקר בלט, לפחות לאוזני, חוסר גיוון בסאונד. למשל, לאחר פרק הלארגו כבד הראש שחובר משום מה בסולם נדיר (פה־דיאז מג'ור), ציפיתי לצליל קליל ומשתעשע במינואט, שחוזר לסולם הרה־מג'ור הפותח את היצירה. הציפייה נכזבה: המינואט נוגן באותו צליל מלא, עתיר ויברטו, חף מכל השפעה עכשווית של ביצוע יצירות קלאסיות בסגנון מודע היסטורי. הפינאלה, פרסטו מפתיע, שובב - לטעמי הוא נזר היצירה, עם כל הכבוד המסורתי ללארגו - לא הצית משום מה יצר השתובבות אצל הנגנים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ