תחרות רובינשטיין 2014

יודעת לספר סיפור

נגינתה של מריה מאזו בשלב ב' של הגמר היתה בהירה, ישירה ושופעת רגש. היא מציבה אותה בעמדת איום משמעותית על אחד המקומות הראשונים בתחרות רובינשטיין

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

לפעמים מתעוררת תקווה שהפסנתרן או הפסנתרנית המתחרים בתחרות רובינשטיין לא יהיו וירטואוזים מובהקים. שאצבעותיהם לא יהיו מגומי, מסוגלות לבצע הכל בכל מהירות ובקלי קלות. שהצליל שלהם לא יהיה פסנתרני חושני; ובקיצור, שהמוזיקליות שלהם תעלה על הטכניקה, ושאפשר יהיה לזהות אצלם את הקושי, את הזיעה, את המאבק. כזאת היתה הנגינה של מריה מאזו ביום שני, המתחרה האחרונה בערב ובכלל בשורת המתחרים שעלו לגמר. וגם האשה היחידה ביניהם. וגם היחידה עד עתה שמנגנת על פסנתר ״פציולי״ האיטלקי לעומת ״סטיינוואי״ שבו בחרו הרוב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ