המלחין המנוח יחזקאל בראון: אישיות אצילית ומעמיקה

המוזיקה של המלחין יחזקאל בראון, חתן פרס ישראל, שהלך לעולמו בגיל 92, היתה חלק מהאישיות שלו, והיתה ספוגה בסובלנות, בטוב הלב, ובשאיפה לאיזון

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

איש מעודן, בעל שיער חלק וחום — מתאים לשמו — עיניים טובות והקול הכי נעים ששמעתי: זה היה הרושם שלי מפרופ׳ יחזקאל בראון שנפטר שלשום בגיל 92, עת פגשתי בו בפעם הראשונה, בשנה א׳ סמסטר א׳ בקורס להרמוניה באקדמיה.

 הוא הספיק לומר רק כמה מילות פתיחה, כשלפתע נפרצה הדלת בבת אחת: תחילה התגלתה תיבת צ׳לו ענקית, ואחריה סטודנט מאחר, שהעיף מבט בכיתה, במרצה, ושאל בקול רם: ״אתה בראון?״. נחרדתי: איזו עזות פנים, איזו גסות ואטימות, לפרוץ כך לכיתה, לפנות בלא יראת כבוד לפרופסור נשוא הפנים... אבל יחזקאל בראון רק עטף במבט משועשע — וכבר אוהב — את הסטודנט המאחר: ״כן, שב בבקשה״, הוא אמר והחווה תנועה מזמינה בידו. אנושיות כזאת, הבנה כזאת של צעירים, אהבה אמיתית לסטודנטים באשר הם: הרגע הזה נחרת בזכרוני לתמיד והשפעתו היתה השפעה לחיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ