מיני-אופרה

"רגליה של הקיסרית": עיניים ואוזניים יחדיו

המיני־אופרה "רגליה של הקיסרית" היא מעשה אסתטי שאפשר ליהנות ממנו מאוד גם בגישה שטחית: להתרשם מהחיבור הסינרגטי באמת בין מוזיקה, תנועה ומלים

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
חגי חיטרון

מצד אחד היו לי משום מה חששות לקראת המיני־אופרה "רגליה של הקיסרית", מאת אוולין פיקארה, שהועלתה אתמול (4.9) בתיאטרון "תמונע" בתל אביב, בבימויה של מיכל גרובר־פרידלנדר. מכאן, הפגישה עם היצירה התיאטרונית־מוזיקלית הזאת היתה הפתעה. מצד שני היה אפשר בהחלט לצפות לאירוע מושקע (לא המון כסף, אולי, אבל תכנון, מחשבה, זמן, התמסרות), לאור הזיכרונות מהמיני־אופרה "האומר כן", מאת קורט וייל וברטולט ברכט, פרי עבודתה של אותה במאית, שהועלתה לפני שנים אחדות. אכן, התברר שכמו אז - גם הפעם: ההפקה מלוטשת, יפה לעין, לאוזן, לשכל. חבל מאוד יהיה אם רק כ-300 איש (שלוש פעמים הקיבולת של אולם תיאטרון "תמונע") יזכו לחוות אותה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ