למה שכחו את המלחינה הצרפתייה ססיל שאמינד

היא נחשבה ליוצרת של מוזיקת סלון נשית, מפוטפטת 
וקלה. אבל אלבום חדש מוכיח כמה יופי ומקוריות יש 
ביצירותיה של המלחינה הצרפתייה ססיל שאמינד

נעם בן זאב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

אשדות הצלילים מסתערים על האוזן במהירות, בווירטואוזיות, בלי רגע מנוחה. המוזיקה היפהפייה הזאת רומנטית כי היא מנסה לתפוש את הרגע במעופו. הרגש, כמו אצל שוברט, הוא חומר הגלם שלה; וכשהוא חולף, אחרי כמה דקות, היא נגמרת. אבל מי המלחין של המיניאטורה הזאת? ברהמס — לא, היא תמימה וישירה מדי; שומאן — לא, היא לא מורכבת בקולותיה הפנימיים עד כדי כך; מנדלסון אולי, כי ברור שלפנינו ״שיר ללא מלים״ לפסנתר בסגנונו וברוחו? לא, בכל זאת היא נשמעת הרבה יותר מאוחרת. אם כך, מי המלחין האלמוני הזה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ