מה קורה כשהצליל יורד לרה?

הפסנתרן אסף זהר מסביר מדוע רביעיית הפסנתר בסול־מינור היתה בעייתית, בזמנו של יוצרה מוצרט, ומדוע קשה לנגן אותה. הוא עצמו, עם קשתנים מעולים, ייענה היום לאתגר. איזו גרסה מוליכה בראש, בביצועים מוקלטים של היצירה?

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי חיטרון

היום, באולם של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים (אולם "וייז"), יתמודד הפסנתרן אסף זהר, מורה בכיר באקדמיה בתל אביב, עם אתגר כפול: כמנגן, הוא יתמודד עם פשטות מוצרטית נעלה, יצירת לפסנתר ומיתרים שבה כל פראזה מידי הפסנתרן מתייצבת מעורטלת, עומדת להשוואה עם מימושה בידי מבצעים מפורסמים.

כמסביר ישתדל ד"ר זהר לספק – בדברי ההקדמה שיישא - רקע פוקח אוזניים לפגישה עם יצירה שופעת יופי שלכאורה אינו זקוק להסברים. אתגר נוסף: זהר יבצע את הרביעייה עם נגנים מעולים, אבל זה הרכב מזדמן, לא קבוע: הכנר נחום ארליך, הוויולן צבי כרמלי והצ'לן צבי פלסר. האירוע הוא חלק מסדרת "הווינאים" של האקדמיה הירושלמית. ב-25 בדצמבר יחזור זהר אל היצירה בקונצרט שיהיה באקדמיה בתל אביב, הכנר אז יהיה חגי שחם והתוכנית תכלול, כמו בירושלים, גם את רביעיית הפסנתר השנייה של מוצרט. השיחה עם זהר, להלן, נוגעת רק ברביעייה הראשונה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ