שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יש חיים לפני בטהובן

קונצרט כזה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שמתחיל בקונצ׳רטו לפסנתר של באך, ממשיך עם הקונצ׳רטו האהוב בדו מז׳ור של מוצרט, ונגמר עם סימפוניה של היידן, מחזיר את הסומק ללחיים ואת התקוה ללב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לבוא להיכל התרבות בתל אביב ולא לשמוע אפילו צליל אחד מהמאה ה-19 — זו באמת זכות גדולה, נדירה, וכיף גדול. כל כך מיוחד הדבר לשמוע את התזמורת הזאת ולהיזכר כמה מצוינת היא, כמה הצליל שלה יכול להיות קל ונגינתה משוחררת. להאזין ולצפות בה עוסקת במוזיקה, בהבעה, בפראזה, ולא בהעמסת מרקמים סמיכים, רועמים וקורעי לב. באך, מוצרט, היידן — בשבילם צריך רגישות, ופתיחות לדקויות, ואין שטיחי צליל וקירות צליל שמאחוריהם אפשר להסתתר. קרדיט על הנגינה היפה של התזמורת מגיע גם למנצח בערב זה, הפסנתרן הבינלאומי מארי פרחיה, שידע להפיק מהתזמורת את צלילה היפה — ויש שיגידו, לא להפריע לה להפיק את צלילה; והמחמירים אולי יוסיפו: שלמרות ניצוחו היא הפיקה יופי צלילי שכזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ