שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מיסי מאזולי משלבת מוזיקה אלקטרונית במסורת כנסייתית עתיקה, אבל התוצאה לא מאתגרת

נעם בן-זאב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן-זאב

לפני פחות משנה סיפרה מפיקת־העל האופראית בת מוריסון בראיון ל"הארץ" על קבוצת מלחינים אמריקאים צעירים, רובם או כולם ניו יורקים, שמשנים את הסצינה האופראית באמריקה. מה שהתחיל כשיתוף פעולה מחתרתי כמעט בינה לבין מלחינים אלמונים התברר כתנועה רבת כוח בתחום התיאטרון המוזיקלי וכדבר החם בסצינה: אמנות האופרה היקרה, האליטיסטית, ובהתאם המסורתית, סופגת זעזוע בדמות יצירות מודרניות שזונחות את עולם המיתולוגיה וההיסטוריה והרומנטיקה של המאה ה-19, מדברות כאן ועכשיו על נושאים אקטואליים, בשפה מוזיקלית עדכנית. מוריסון הצביעה על כמה דמויות חדשות כאלה בתחום האופרה: דייוויד טי ליטל, פאולה פרסטיני וניקו מילי, מלחינים ומלחינות בשנות ה-30 שלהם, שהתחילו כמעט במחתרת, בפרינג', ועתה מקבלים הזמנות מגופים יוקרתיים כמו המטרופוליטן אופרה, רביעיית קרונוס, תזמורות פילדלפיה ולוס אנג'לס והאופרות של פריז ולונדון — והביקורות מהללות אותם בעיתונים האמריקאיים הגדולים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ