שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האלבום החדש של אריאל לזרוס הוא אוטוביוגרפיה של צלילים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לחיצה על ״פליי״ בנגן הדיסקים, ואחרי שבריר שנייה של שקט שמונה צלילים ממלאים את האוזן — שמונה צלילים בזה אחר זה, צלילי גיטרה, שנגמרים בצליל ״מי״ שמבקש המשך; דממה של ציפייה — וההמשך מגיע, אבל לא סוגר את השאלה שהותירו הצלילים הפותחים אלא דווקא מרווח עוד יותר את המרחב, באקורד בלתי פתור, כפתיחת חלון אל הנוף. עוד אקורד — וצליל יפהפה של קלרינט מוקרן אל תוך המרקם ההרמוני. התחושה היא של השתהות, שהזמן הוא משאב בלתי מתכלה; והיצירה הקצרה הזאת, ״ערבה״ שמה, פחות מארבע דקות אורכה, נדמית ארוכה הרבה יותר — ועם זאת חולפת במהירות, כולה דו־שיח חופשי בין הגיטרה לקלרינט, שיחה שנשענת מדי פעם, כזיכרון, על המשפט הפותח, השואל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ