תיבת תהודה

הסונטה ששברה את הדממה של בטהובן

בשנת 1815, עם מות אחיו, שקע בטהובן במשבר יצירתי שממנו התקשה להתאושש. דווקא העשור הקשה לאחר מכן, שבו ביקש לפרוש חסות על בנו של האח, סלל את דרכו לתקופה שבה נולד מחדש, נועז ומהפכן אוונגרדי

נעם בן זאב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

לפני 200 שנה, ב-1815, נפל דבר בחייו של לודוויג ואן־בטהובן, המלחין שנחשב אז לגדול מלחיני גרמניה: אחיו, קספר־קארל, מת מדלקת ריאות. היה זה ניצוץ שהצית חומר נפץ רב עוצמה, חומר נפץ שהלך והצטבר לאורך שנים, והוא משבר יצירה מתמשך. כמעט מבלי משים, סימנה 1815 שיא של תהליך הידלדלות ביצירתו של בטהובן. כבר שלוש שנים שלא הלחין סימפוניה, מאז השמינית שלו, ושש שנים מאז הלחין את הקונצ׳רטו האחרון. דממה היתה גם בז׳אנרים האחרים, הגדולים, שבהם הלחין יצירות מופת בעשור שבין 1802-1812: סונטות לפסנתר, שלישיות פסנתר - ״שלישיית הארכידוקס״ הכבירה היתה האחרונה - סונטות לכינור ופסנתר, וריאציות. מה קרה לבטהובן?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ