בארבע ידיים: סיון סילבר וגיל גרבורג מפיחים רוח חדשה ביצירות של סטרווינסקי

האלבום החדש של סיון סילבר וגיל גרבורג — 
זוג בחיים ועל קלידי הפסנתר — מדגיש את החדשנות ב״פולחן האביב״ וב״פטרושקה״ של סטרווינסקי

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

שבע עשרה שנים הם מנגנים ביחד, על פסנתר אחד או בשניים, מכירים מגיל העשרה ונשואים פלוס ילד: אלה סיון סילבר וגיל גרבורג. הם מתגוררים בברלין ונוסעים בעולם עם בנם לנגינה בקונצרטים — כהרכב קאמרי מיוחד במינו.

פסנתרנים הם כידוע עם של אנשים בודדים, כי כלי הנגינה שלהם יכול לספק לעצמו את כל צרכיו: הפסנתר הוא תזמורת של איש אחד, והרפרטואר שלו מ-250 השנים האחרונות הוא אינסופי. נכון, אפשר להיחלץ מהבדידות כי יש עולם שלם של מוזיקה קאמרית עם פסנתר; אבל הפסנתרן הוא עדיין טריטוריה כשלעצמה, גם כשהוא יושב לצד חבריו בכינור ובצ'לו. רק כשרואים עשר אצבעות מדלגות על הקלידים, משתרגות זו בזו, משוכלות ומזנקות זו לימין וזו לשמאל; ובזום־אאוט קצר: כתפיים מתנגשות, ידיים ומרפקים מתחככים ונתקלים זה בזה, וראשים נצמדים — אז מבינים שיש גאולה, ושמאוטונומיה כמעט סטרילית נהפך הפסנתר לכלי החם והאינטימי מכולם, היחיד שמאפשר מגע בין המנגנים עליו, שמכריח את המנגנים להיצמד, לגעת, לחוש זה את זה לא רק בממד הרוחני של המוזיקה אלא בעשייה הגופנית עצמה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ