גל אפלרויט

פעמים רבות אנו חוטאים לאמת כשאנחנו מתארים מוזיקה במלים. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא השימוש במונח אימפרסיוניזם, שבמשך שנים רבות הודבק למוזיקה של המלחינים הצרפתים קלוד דבוסי ומוריס ראוול. שניהם, דרך אגב, סלדו מהגדרה זו, וכך גם רוב חוקרי המוזיקה העכשוויים וחובבי המוזיקה באשר הם. ובכל זאת, יש במונח הלקוח מעולם הציור נקודות השקה עם העולם המוזיקלי שיצרו שני הגדולים האלה. הם העדיפו את הצליל על המבנה, את ה"צבע" על פני האובייקט, את התחושה שתצריף התווים שכתבו מעביר למאזין על פני היגיון צורני כלשהו, כזה שעוזר למאזין להבין את היצירה. לא מדובר בא־טונאליות או באוונגארד, אלא בתפישה אמנותית אחרת שמעוררת מחשבות על אקזוטיקה ועולמות שמימיים, סולמות מוזיקליים מתרבויות אחרות וגישה משוחררת, כמעט חופשית לחוקי ההרמוניה הקלאסית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ