בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסנתרן שגם אחרי 15 שנה לא מרגיש בטוח להקליט את באך

כמו בנגינתו, גם בגישתו המקצועית שומר פול לואיס על איפוק וענייניות. לרגל הופעותיו בישראל הוא מספר מדוע טרם ביצע מוזיקה חדשה, וכיצד מושכים קהל צעיר לקונצרטים

3תגובות
הפסנתרן פול לואיס
Josep Molina

אני זוכר היטב את תקליטי הוויניל הראשונים, שהתחילו את האוסף הפרטי שלי בשנות ה–70 של המאה הקודמת. השלישי שנקנה, כלל את הקונצ'רטי מספר 2 ו–4 לפסנתר מאת בטהובן, עם וילהלם קמפף בפסנתר והפילהרמונית של ברלין בניצוח פרדיננד לייטנר. כשהסתיים הקונצ'רטו הרביעי, השמעתי אותו מיד פעם נוספת, ועוד פעם, ובסוג של טרנס האזנתי ליצירה שוב ושוב מספר לא ידוע של פעמים, עד שאמא שלי הגיעה לברר מה מצב השפיות שלי, ואם יש סיכוי שהדבר הזה ייפסק אי פעם. לשמחתי, נותר סדק בשפיות, ובמובן מסוים, הרגע ההוא לא נפסק. אחרי יותר מ–40...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו