אמיר מנדל

מלחינים חשובים ומהפכניים כמו מונטוורדי, בטהובן או סטרווינסקי, מסמנים, כמדומה, את גבולות היכולת האנושית בדמיון, מקוריות והעזה אמנותית, אך כשמאזינים ליצירותיו של יוהן סבסטיאן באך, התחושה היא לפעמים, שהמוזיקה שלו באה מחוץ לגבולות היכולת האנושית (בלי להיגרר לזירת הוויכוחים התיאולוגיים, כמה מחבריי טוענים כי "באך הוא ההוכחה לקיומו של אלוהים"). המאזין נשאב לממד אחר, מתוך ריגוש מזוקק שנוצר רק בהאזנה לבאך. זה, כמובן, תיאור אישי וסובייקטיבי, כמו בכל חוויה אמנותית. אך היות שיש שותפים רבים לתחושות האלה, נוצר מחנה גדול, אולי קונצנזוס, שרואה את באך כגדול המלחינים, ואת יצירתו, כשיא מיוחד בתולדות המוזיקה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ