המהפכה המוזיקלית של סרגיי פרוקופייב

"פטר והזאב", יצירתו המושמעת ביותר של פרוקופייב, מעוותת במקצת את תדמיתו של המלחין החדשני שנולד היום לפני 126 שנה ונרדף בידי המשטר הסובייטי

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר מנדל

היום מלאו 126 שנים להולדתו של סרגיי פרוקופייב. יש לי זיכרונות מוקדמים לא כל כך טובים ממנו. כילד, הייתי מאושפז כמה שבועות בבית חולים ובמחלקה דאגו למלא את הזמן ולשפר את מצב הרוח, בין השאר בעזרת יצירתו "פטר והזאב". חוץ מהסיטואציה המדכדכת, הרגשתי כבר אז שהיצירה בעייתית. "פטר והזאב" נכתבה ב–1936 לתיאטרון הילדים של מוסקבה והיא ניסיון חינוכי להכיר לילדים כלים בתזמורת, על ידי הפיכתם למאפיינים של דמויות בסיפור. כל דמות מחוברת לכלי נגינה שמתאים לאופיה, ולמנגינה שמייצגת אותה. יש קריין שמספר את העלילה, והמוזיקה מעניקה לסיפור ממד נוסף. את העלילה שכתב פרוקופייב מסיפור גבורה של תנועת הנוער הסוציאליסטית לאגדה על ילד המתעמת עם זאב, אבל הבעיה היסודית נותרה: הסד החינוכי ומגבלות הסגנון שהוטלו על המלחין מצמצמים את המוזיקה ביצירה זו לאמצעי חינוכי, לא אמנות. כהמחשה חינוכית, "פטר והזאב" חמודה, שנונה ומיומנת, אבל זו יצירתו המושמעת ביותר של פרוקופייב ומעוותת במקצת את תדמיתו. צריך קצת זמן כדי להבין שאותו מלחין אחראי גם ליצירות שיש בהן אמירה אמנותית מורכבת ורגשית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ