תוגת המלחינים: "חסרה תחושה שהחברה הישראלית מוכנה להשקיע בתרבות"

בניגוד לגרמניה או הולנד, מלחיני מוזיקה קלאסית בישראל לא יכולים להתפרנס מהלחנה בלבד. מה אפשר ללמוד ממודלים בחו"ל והאם קרן לעידוד יצירה ישראלית תשנה את המצב?

אמיר מנדל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר מנדל

לפני כשבועיים הוענק למלחין גילעד הוכמן פרס וושינגטון של קרן S&R. הפרס מוענק בכל שנה לקבוצה של "אמנים המתבלטים בזירה הבינלאומית, מפגינים יכולת ופוטנציאל יוצא דופן, וצופים אל השלב הבא בהתפתחותם". הוכמן, יליד 1982, זכה בפרס ראש הממשלה למלחינים ב–2007, סמוך לסיום לימודיו באקדמיה. דווקא ההצלחה, הביקורות החיוביות שהורעפו עליו והפרס היוקרתי שהוענק לו בשלב מוקדם כל כך, עוררו אצלו ספקות בנוגע לפוטנציאל של זירת המוזיקה בישראל. הוא עבר לברלין, שבה הוא גר ופועל מאז, מתפרנס מהלחנה בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ