בין שקיפות זוהרת לחספוס: הפסנתרנים שהעניקו לריקוד הווינאי עוצמה דמונית

רגע השיא אמש בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים שייך לצמד הפסנתרנים מרתה ארחריץ' ושי ווזנר שזכו בצדק לתשואות סוערות. לעומת זאת, שאר הקונצרט חסר אמירה ייחודית

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר מנדל

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים מאמין בקונצרטים ארוכים, וכזה היה גם הקונצרט שהתקיים אמש (ראשון). מתוך כמעט שעתיים וחצי באולם ימק"א אזכור רק כחצי שעה יוצאת דופן. מדובר בחצי השעה בה ניגנו מרתה ארחריץ' ושי ווזנר בשני פסנתרים; תחילה את "בשחור ולבן" של דביוסי, לאחר מכן את "הוואלס" של ראוול, ואז, בעקבות התשואות הסוערות, ניגן הצמד שוב את הפרק הראשון של "בשחור ולבן". נוכחותה המלכותית של ארחריץ' על הבמה היא כמובן עניין מרגש, אך היצירות כתובות לשני פסנתרנים שווי מעמד שמנגנים בצוות, והתשואות על הנגינה שייכות באותה מידה גם לווזנר ולחיבור המוזיקלי המצוין שנוצר בין השניים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ