הסוד של המלחין פייר בולז נחשף בזכות הנגנים

הסונטינה של בולז לפסנתר ולחליל אמנם מכילה את השפה הסריאלית והא־טונאליות שהתהדר בה, אבל מאחוריה מסתתרים רגש וצבעוניות. גם "ליל הוד" של שנברג ודיוורטימנטו של היידן היו מהנים

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר מנדל

הסונטינה של פייר בולז לחליל ופסנתר נכתבה ב–1946, ומאחוריה ניצבת, לכאורה, אידאולוגיה קשוחה: זו יצירה סריאלית שבנויה בשיטת שנים־עשר הטונים של ארנולד שנברג, ומשלבת אלמנטים מהשפה הקצבית של סטרווינסקי. בולז היה אז בן 21, והאמין שצריך להשתחרר מכבלי העבר, כמו הטונאליות, ולכתוב בשפה מודרנית, מאורגנת ומוקפדת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ