אתי בן-זקן מספרת בספר חדש על חייה כאמנית ועל הכוח שמפעיל אותה

הזמרת הרב־תחומית חושפת בספרה האוטוביוגרפי למחצה, "תיבת הקולות", גם את הקולות הסובבים אותה ואת ההווי של אמנים מופיעים

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

הספר "תיבת הקולות" נפתח, בלי הקדמה או ציון נסיבות, בקטעי שיחה של בת עם אמא שלה. היעדר ההקדמה אינו פוגם אלא יפהפה, בונה מתח. לשיפוטכם:

"אני: אז עכשיו, על סבתא רבתא מולכו.

אמא שלי: כן. סבתא מולכו שלי היתה מתנדבת, כמוה היו כמה נשים ביחד, שהיו מתנדבות לנשים שהן בסוף הדרך, במחלה או בזקנה".

מדובר בציטוט מתוך שיחה מוקלטת. מחברת "תיבת הקולות", האמנית אתי (אסתר) בן־זקן, שוחחה עם אמה, מרגלית, ב–2008. סבתא רבתא מולכו מייצגת שכבה מסוימת של עדת היהודים הספרדים בטורקיה. הנינה בן־זקן חקרה ויודעת כי מדובר בנשים אנאלפביתיות, בעצם. הן לא ידעו טורקית, למרות שמשפחותיהן ישבו בטורקיה מזה מאות שנים. שפתן היתה ספניולית ("לדינו"). "עולמן העשיר התקיים בין כותלי ביתן, עם הספרדית של קסטיליה שקפאה על לשונן", היא כותבת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ