שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיפורה של קרן חנן שהקדישה את כל חייה לכיבוש העולם באמצעות פסנתר

כשהיתה בת 17 החלה קרן חנן במסע סגפני ובודד במטרה להיהפך לפסנתרנית קונצרטים קלאסית. למסע הזה, שנמשך 20 שנה ועבר בין יבשות וטובי המורים, היא הקדישה את חייה. בדרך היא העבירה את הצלילים אל הבד ונהפכה גם לציירת מצליחה

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרן חנןצילום: מוטי מילרוד

פסנתר כנף סטיינוואי ותמונות גדולות, צבעוניות, על הקירות - אלו הדברים שלוכדים מיד את העין בדירה קטנה בתל אביב, ליד הים, שם מתגוררת הפסנתרנית הציירת קרן חנן, ולא בכדי. מוזיקה וצבעים — ומוזיקה שנהפכת לצבעים, ולצורות, ומתעצבת בשכבות על בד — זה עולמה של חנן. נגינתה גורמת למאזין לטבוע בתוך עולם של צלילים — בהבעה שלה, בדיוק ובצבעים. המעברים הכי וירטואוזיים של סקריאבין, מלמול המים אצל ראוול, רחמנינוב וההבעה הרגשנית שלו: תחת ידיה של חנן הם מקבלים חיים של ממש. וכשמאזינים ליצירות בנגינתה ומרימים את המבט, מבחינים מיד שהציורים שעל הקירות כמעט מנגנים את הצלילים ומשתתפים במוזיקה; מזהים באחת את הקשר שבין כל יצירה לציור. "משחקי מים" של ראוול או פרלוד של סקריאבין זורמים ממש או בוערים בצבע, וגם "סימפוניה מהעולם החדש" של דבוז'ק, "ציפור האש" של סטרווינסקי, "הסתיו" של ויוואלדי, אטיוד של שופן, הסונטה "אור ירח" של בטהובן — כל אלה מקבלים ביטוי ויזואלי בציוריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ